אליזבת גילברט

“אכן, כשבאתי לאיטליה, ציפיתי להיתקל במידה מסוימת של טינה, אך במקום זאת קיבלתי אמפתיה מרוב האיטלקים. בכל אזכור של ג'ורג' בוש, אנשים רק מהנהנים לעבר ברלוסקוני ואומרים: "אנחנו מבינים איך זה — גם לנו יש אחד כזה.”

“זה לא מקרי שגם אחותי וגם אני סופרות. ההורים שלנו יצרו צלחת פטרי מקרית. במשפחה שלי יש מספרי סיפורים נהדרים, וגדלתי בבית מאוד מצחיק, מלא שיחות, ולא הייתה לנו טלוויזיה. חוות המשפחה הקטנה הזאת הייתה עולם בועה שלא היה לו הרבה קשר למציאות.”

“הרומן שלי עם (הוא) נשא בתוכו יסוד נפלא של רומנטיקה, שאותו אזכור תמיד בחיבה. אבל זו לא הייתה התאהבות עיוורת, והנה איך אני יודעת זאת: משום שלא דרשתי ממנו להיות המשחרר הגדול שלי או מקור כל חיי, וגם לא נעלמתי מיד לתוך חלל החזה של האיש ההוא כמו הומונקולוס טפילי, מעוות ובלתי ניתן לזיהוי. במהלך תקופת החיזור הארוכה שלנו, נשארתי שלמה בתוך האישיות שלי, והרשיתי לעצמי לפגוש את (הוא) כפי שהוא היה.”

“אני יודעת שאני לא אידיוטית מפונקת; אני גם יודעת שאני לא בואו השני של דיפאק צ'ופרה. אילו האמנתי באחד משני הדברים האלה, או בשניהם, כפי שיש אנשים שעושים כשהם מתפרסמים, אז הייתה מגיעה מחלת הנפש.”

“כי אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך השנים על גברים, הרי הוא שתחושות של חוסר אונים אינן מוציאות בדרך כלל את מיטב תכונותיהם.”

“ויש לנו גינת עשבי תיבול קטנה, ששרדה את החורף בזכות ההתחממות הגלובלית. זה גורם לי להרגיש כמו עקרת בית איטלקייה זקנה ומגניבה, שהצלחתי לשמור על הרוזמרין שלי חי בחוץ כל החורף.”

“אז בכל פעם שהקול השברירי הזה של אי־שביעות רצון עולה בי, אני יכולה לומר: אה, האגו שלי! הנה אתה, ידיד ותיק! זה אותו הדבר כשמבקרים אותי ואני שמה לב שאני נמתחת בזעם, בכאב לב או בהתגוננות. זה פשוט האגו שלי, מתלקח ובוחן את כוחו. בנסיבות כאלה למדתי להתבונן ברגשותי הלוהטים בזהירות, אבל אני משתדלת לא לקחת אותם ברצינות יתרה, כי אני יודעת שזו רק האגו שלי שנפגע — לעולם לא נשמתי. זה רק האגו שלי שרוצה נקמה, או לזכות בפרס הגדול ביותר. זה רק האגו שלי שרוצה לפתוח במלחמת טוויטר נגד שונא, או להתבצר בעלבון, או לפרוש בזעם צדקני משום שלא קיבלתי את התוצאה שרציתי. בזמנים כאלה אני תמיד יכולה לייצב עוד קצת את חיי על ידי חזרה אל נשמתי. אני שואלת אותה: ומה את רוצה, יקירתי? והתשובה תמיד זהה: עוד פליאה, בבקשה. כל עוד אני עדיין נעה בכיוון הזה — אל עבר הפליאה — אני יודעת שתמיד אהיה בסדר בנשמתי, ושם זה באמת חשוב. ומכיוון שיצירתיות עדיין הדרך היעילה ביותר עבורי לגשת אל הפליאה, אני בוחרת בה.”

“הייתי חייבת לעשות משהו עם הגעגוע שלי, אז קמתי, הלכתי למטבח בכותונת הלילה שלי, קלפתי קילו תפוחי אדמה, הרתחתי אותם, פרסתי אותם, טיגנתי אותם בחמאה, המלחתי אותם בנדיבות ואכלתי כל ביס מהם — ובכל אותו זמן שאלתי את גופי אם יסכים, בבקשה, לקבל את הסיפוק של קילו תפוחי אדמה מטוגנים במקום את המימוש של מעשה האהבה. גופי השיב, רק אחרי שאכלתי כל ביס מהאוכל: "אין עסקה, מותק.”

“האושר הוא תוצאה של מאמץ אישי. אתה נלחם עליו, שואף אליו, מתעקש עליו, ולפעמים אפילו נוסע סביב העולם בחיפוש אחריו. אתה חייב להשתתף ללא הרף במופעים של ברכותיך שלך. וברגע שהשגת מצב של אושר, אסור לך לעולם להתרשל בשמירה עליו. עליך להשקיע מאמץ אדיר כדי להמשיך לשחות מעלה אל תוך האושר הזה לנצח, להישאר צף מעליו.”

“האוגוסטיאום מזהיר אותי שלא להיקשר לשום רעיון מיושן על מי אני, מה אני מייצגת, למי אני שייכת, או לאיזו תכלית אולי התכוונתי פעם לשמש. .. גם בעיר הנצחית (רומא), אומר האוגוסטיאום הדומם, תמיד צריך להיות מוכנים לגלים סוערים ואינסופיים של שינוי.”

“פשוט נשבעתי ליקום שאכתוב לנצח, בלי קשר לתוצאה. הבטחתי שאשתדל להיות אמיצה בעניין, ומלאת תודה, וכמה שפחות מתלוננת ככל שאוכל להיות. גם הבטחתי שלעולם לא אבקש מהכתיבה לפרנס אותי מבחינה כלכלית, אלא שאדאג לה תמיד — כלומר שאפרנס אותנו שתינו תמיד, בכל דרך שתידרש. לא ביקשתי שום תגמול חיצוני על מסירותי; רק רציתי לבלות את שארית חיי קרובה ככל האפשר לכתיבה — קרובה לנצח למקור כל סקרנותי ושביעות רצוני.”

“אתה צריך ללמוד איך לבחור את המחשבות שלך בדיוק באותו אופן שאתה בוחר את הבגדים שלך בכל יום. זו עוצמה שאפשר לטפח. אם אתה כל כך רוצה לשלוט בדברים בחיים שלך, תעבוד על המוח. זה הדבר היחיד שאתה צריך לנסות לשלוט בו.”

“כבר מזמן למדתי שכאשר אתה המבקר הענק והזר בתרבות נידחת וזרה, זה בערך התפקיד שלך להפוך למושא ללעג. זה המעט שאתה יכול לעשות, באמת, כאורח מנומס.”

“ראיתי את הדירה כמעט כמו סנטוריום, מרפאת הוספיס להחלמתי שלי. צבעתי את הקירות בצבעים החמים ביותר שהצלחתי למצוא וקניתי לעצמי פרחים בכל שבוע, כאילו ביקרתי את עצמי בבית החולים.”

“מה שעבד אתמול לא תמיד עובד היום”

“כולנו כאן רק מתחילים, וכולנו נמות כמתחילים.”

“אנשים חושבים שנפש תאומה היא ההתאמה המושלמת שלך, וזה מה שכולם רוצים. אבל נפש תאומה אמיתית היא מראה, האדם שמראה לך את כל מה שמעכב אותך, האדם שמפנה את תשומת לבך אל עצמך כדי שתוכל לשנות את חייך. נפש תאומה אמיתית היא כנראה האדם החשוב ביותר שתפגוש אי פעם, כי היא מפילה את החומות שלך ומעירה אותך בבת אחת. אבל לחיות עם נפש תאומה לנצח? לא. כואב מדי. נפשות תאומות באות אל חייך רק כדי לחשוף בפניך שכבה נוספת של עצמך, ואז עוזבות. התפקיד של נפש תאומה הוא לטלטל אותך, לפרק קצת את האגו שלך, להראות לך את המכשולים וההתמכרויות שלך, לשבור את לבך כדי שאור חדש יוכל להיכנס, לגרום לך להיות כל כך נואש וחסר שליטה עד שתצטרך לשנות את חייך, ואז להציג אותך בפני המורה הרוחני שלך...”

“יש לי היסטוריה של קבלת החלטות במהירות רבה לגבי גברים. תמיד התאהבתי מהר וללא שקילת סיכונים. יש לי נטייה לא רק לראות את הטוב ביותר בכל אחד, אלא גם להניח שכל אחד מסוגל מבחינה רגשית להגיע לפוטנציאל הגבוה ביותר שלו. התאהבתי יותר פעמים מכפי שאני רוצה לספור בפוטנציאל הגבוה ביותר של גבר, ולא בגבר עצמו, ונאחזתי במערכת היחסים זמן רב (לפעמים זמן רב מדי) בהמתנה לכך שהגבר יעלה אל גדולתו שלו. פעמים רבות ברומנטיקה הייתי קורבן של האופטימיות שלי.”

“הייתי סופרת לפני "לאכול, להתפלל, לאהוב", ואהיה סופרת אחרי שזה ייגמר. זה מה שאני רוצה לעשות למשך שארית חיי.”

“ובכן... "למה" היא שאלה קשה למענה בכל שפה.”