מהיר

“בחן את כל הדברים. אך אחוז בחוזקה בטוב.”

“תתפלאו כמה מהר אפשר לסגור את הדלת על העבר שלכם. למדו רקמת מחט. הכינו מנורת ויטראז׳.”

“זכור שלא משנה כמה מהר תרוץ, אינך יכול להיות המנצח אם לא תסיים. כמו שמישהו אמר, כדי להיות הראשון לסיים, עליך לסיים קודם! קדימה, בצע את המהלך!”

“יש נשים שלא היו בוגדות, ויש שלא היו בוגדות אילו כל אחת מהן הייתה נישאת לגבר שהיא אוהבת … או לפחות מחבבת.”

“החבל נמתח והיא ניתרה ממנו, עפה בחזרה למעלה לפני שנפלה שוב. כשהמהירות שלה הואטה, היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה תלויה בקצה החבל, בערך מטר וחצי מעל ג'ייס. הוא חייך חיוך רחב. "נחמד," הוא אמר. "חיננית כמו פתית שלג נופל." "צעקתי?" היא שאלה, סקרנית באמת. "אתה יודע, בדרך למטה." הוא הנהן. "למזלי אף אחד לא בבית, אחרת היו חושבים שאני רוצח אותך." "חה. אתה אפילו לא יכול להגיע אליי." היא בעטה החוצה ברגל אחת והסתובבה באיטיות באוויר. עיניו של ג'ייס נצצו. "רוצה להתערב?" קלרי הכירה את ההבעה הזאת. "לא," היא אמרה במהירות. "מה שלא אתה עומד לעשות—" אבל הוא כבר עשה את זה. כשג'ייס נע במהירות, התנועות הבודדות שלו היו כמעט בלתי נראות. היא ראתה את ידו נשלחת אל החגורה שלו, ואז משהו הבזיק באוויר. היא שמעה את צליל הבד הנקרע כשחבל מעל ראשה נחתך. משוחררת, היא נפלה בחופשיות, מופתעת מכדי לצעוק — ישר אל זרועותיו של ג'ייס. הכוח הדף אותו לאחור, ושניהם נחתו יחד על אחד ממזרני הרצפה המרופדים, קלרי מעליו. הוא חייך אליה מלמטה. "עכשיו," הוא אמר, "זה היה הרבה יותר טוב. בכלל לא צעקת." "לא הספקתי." היא הייתה חסרת נשימה, ולא רק מהחבטה של הנפילה. לשכב פרושה מעל ג'ייס, להרגיש את גופו צמוד לשלה, גרם לידיה לרעוד וללבה לפעום מהר יותר.”

“ההקדשות מהרעב משמשות למטרה אחת בלבד: לברך את חייהם של אלה הצריכים.”

“אי אפשר פשוט להחליט שאתה חשוב ואז למות, אלסקה, כי עכשיו אני שונה באופן בלתי הפיך, ואני מצטער שנתתי לך ללכת, כן, אבל את בחרת. השארת אותי חסר-אולי, תקוע במבוך המחורבן שלך. ועכשיו אני אפילו לא יודע אם בחרת בדרך הישרה והמהירה החוצה, אם השארת אותי ככה בכוונה. אז בעצם אף פעם לא הכרתי אותך, נכון? אני לא מצליח לזכור, כי אף פעם לא הכרתי.”

“אי אפשר להיות נשגב,... מה שאומר להיות מושלם בכל דבר. אפשר לנסות להתנהג כאדם כזה, אבל יש הרבה מה ללמוד.- קודם כול תמיד תדע מעט מתוך הכול- הכול אינסופי!- (הזאב מוול סטריט), תשכח הכול מה שאנשים אומרים לך על הנושא "כסף"... כי כסף הוא הדבר שעושה את החיים שלך מעניינים. אתה יכול לקנות את הטלפון הכי טוב, את המלון הכי טוב או את החדר הכי טוב, את הבית הכי טוב, את המכונית הכי טובה, את הטלוויזיה הכי טובה, את הספרים הכי טובים... את האישה הכי טובה... יש בחוץ הרבה נשים שישכבו איתך בתמורה לכסף... אז במציאות אתה צריך כסף כדי שיהיו לך אותן... (רחוק יותר מזה אני לא יכול לקחת אותך, כי הרכבת מהירה מדי היא תמחק הכול.... <----- זה פשוט יתחיל מכאן.)... מה שאני הולך לומר או מה שאומר הוא "בהצלחה ותנסה בעצמך להשלים את המשימה".”

“אחוז באמונתך בחוזקה”

“שירה, אני חושבת, היא דיסציפלינה טירנית. עליך להגיע כל כך רחוק כל כך מהר במרחב כל כך קטן; עליך להחריב את כל הפריפריות.”

“תגיד לי למה אתה לא עושה את זה??"אני לא יכול..." מה אתה לא יכול "... זה רחוק מדי"... למה??(לפעמים אתה ממשיך לשאול את עצמך למה החבר הזה לא נשאר בחוץ... הוא הולך מהר הביתה... אבל למה ולמה??למה הוא לא רוצה להישאר עם החבר הכי טוב שלו, למה?אז בית הספר חשוב יותר מחברות??למה?איך?)...”

“האור חושב שהוא נע מהר יותר מכל דבר אחר, אבל הוא טועה. לא משנה כמה מהר האור נע, הוא מגלה שהחושך תמיד הגיע לשם לפניו, ומחכה לו.”

“הזמן טס מהר, אבל טוב שאתה הטייס. רק שלוט בזמן שלך היטב הרחק מחוטפים. חסוך זמן באופן רווחי; נצל את הזמן באופן יצרני!”

“אני מתפללת במקום שבו אני נמצאת, יושבת ליד החלון, מביטה החוצה מבעד לווילון אל הגן הריק. אני אפילו לא עוצמת את עיניי. שם בחוץ או בתוך ראשי, זהו אותו חושך. או אור. אלוהיי. אשר בשמים, אשר בתוכי. הלוואי שהיית אומר לי את שמך, את האמיתי אני מתכוונת. אבל גם אתה תספיק. הלוואי שידעתי מה אתה זומם. אבל מה שזה לא יהיה, עזור לי לעבור את זה, בבקשה. אף על פי שאולי אין זה מעשה ידינו: אינני מאמינה לרגע שמה שמתרחש שם בחוץ הוא מה שהתכוונת אליו. יש לי די לחם יומי, כך שלא אבזבז זמן על זה. זו אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא לבלוע אותו בלי להיחנק. ועכשיו באה הסליחה. אל תדאג לסלוח לי עכשיו. יש דברים חשובים יותר. למשל: שמור על האחרים, אם הם בטוחים. אל תיתן להם לסבול יותר מדי. אם עליהם למות, שיהיה זה מהר. אולי אפילו תספק להם גן עדן. בשביל זה אנחנו צריכים אותך. גיהינום אנחנו יכולים ליצור לעצמנו. אני מניחה שעליי לומר שאני סולחת למי שעשה את זה, ולכל מה שהם עושים עכשיו. אנסה, אבל זה לא קל. הפיתוי בא אחר כך. במרכז, פיתוי היה כל דבר שהוא הרבה יותר מאכילה ושינה. לדעת היה פיתוי. מה שאינך יודע לא יפתה אותך, דודה לידיה נהגה לומר. אולי אני לא באמת רוצה לדעת מה קורה. אולי עדיף לי לא לדעת. אולי לא אוכל לשאת לדעת. הנפילה הייתה נפילה מחפות אל ידיעה. אני חושבת על הנברשת יותר מדי, אף שכבר איננה עכשיו. אבל אפשר להשתמש בקרס, בארון. שקלתי את האפשרויות. כל מה שהיית צריכה לעשות, אחרי שתקשרי את עצמך, הוא להטות את משקלך קדימה ולא להיאבק. הצילנו מן הרע. ואז באה המלכות, והגבורה, והתהילה. צריך הרבה כדי להאמין בכל אלה עכשיו. אבל אנסה בכל זאת. בתקווה, כמו שאומרים על המצבות. אתה בטח מרגיש די מרומה. אני מניחה שזה לא הפעם הראשונה. אם אני הייתי אתה, הייתי נמאסת עליי. באמת הייתי נמאסת. אני מניחה שזה ההבדל בינינו. אני מרגישה כל כך לא ממשית כשאני מדברת אליך ככה. אני מרגישה כאילו אני מדברת אל קיר. הלוואי שהיית עונה. אני מרגישה כל כך לבד. לבד לגמרי ליד הטלפון. אלא שאינני יכולה להשתמש בטלפון. ואם הייתי יכולה, את מי הייתי יכולה להתקשר? הו אלוהים. זה לא מצחיק. הו אלוהים הו אלוהים. איך אני יכולה להמשיך לחיות.”

“החזק בחוזקה בדבר אלוהים”

“הבנות אינן רק בהסרת הבגדים ולבישתם מחדש. זה על קשר רגשי, על תחושות, אך מצד שני, הגברים כמו סרטי "פסט אנד פוריור" – מהירים ומרתקים.”

“הדרך המהירה והקלה ביותר להשלים כל משימה היא לעשות אותה עם מינימום הפסקות והשהיות.”

“אם זה כסף, מין, טיפשות, כולם נמצאים על הנסיעה, נוסעים מהר בלי לחשוב.”

“לפני שנולדת, וכשעדיין היית זעיר מכדי שהעין האנושית תוכל לראותך, ניצחת במרוץ לחיים מבין 250 מיליון מתחרים. ואף על פי כן, כמה מהר שכחת את כוחך, כאשר עצם קיומך הוא הוכחה לגדולתך.”

“החיים לעולם אינם מסלול מהיר. אלא כוח של אמונה.”