“מבחינה תרבותית, אם כי לא מבחינה תיאולוגית, אני נוצרייה. נולדתי פרוטסטנטית מן הזן האנגלו־סקסי הלבן. ואף שאני אכן אוהבת את אותו מורה גדול של שלום שנקרא ישו, ואף שאני אכן שומרת לעצמי את הזכות לשאול את עצמי במצבים קשים מסוימים מה אכן היה עושה הוא, איני יכולה לבלוע את אותו כלל קבוע אחד של הנצרות המתעקש כי המשיח הוא הדרך היחידה אל האל. אם לדייק, אם כן, איני יכולה לכנות את עצמי נוצרייה. רוב הנוצרים שאני מכירה מקבלים את רגשותיי בעניין זה בחסד ובפתיחות מחשבתית. מצד שני, רוב הנוצרים שאני מכירה אינם מדברים באופן נוקשה במיוחד. לאלה שכן מדברים (וחושבים) בנוקשות, כל מה שאני יכולה לעשות כאן הוא להביע את צערי על כל פגיעה ברגשות, וכעת להתפטר מענייניהם. באופן מסורתי, נעניתי למיסטיקנים הנשגבים של כל הדתות. תמיד נעניתי בהתרגשות עצורה לכל מי שאי־פעם אמר שאלוהים אינו שוכן בכתבי קודש דוגמטיים או בכס מלכות מרוחק בשמיים, אלא שוכן קרוב מאוד אלינו באמת — קרוב הרבה יותר מכפי שאנו יכולים לדמיין, נושם ממש דרך לבבותינו שלנו. אני נענית בהכרת תודה לכל מי שאי־פעם הפליג אל מרכזו של אותו לב, ושב אחר כך אל העולם עם דיווח עבור שארנו שאלוהים הוא חוויה של אהבה עילאית. בכל מסורת דתית על פני האדמה, תמיד היו קדושים מיסטיים ונשגבים המדווחים בדיוק על חוויה זו. למרבה הצער, רבים מהם סיימו את חייהם במעצר ונרצחו. ובכל זאת, אני רוחשת להם הערכה רבה מאוד. בסופו של דבר, מה שבאתי להאמין בו על אלוהים הוא פשוט. זה כך — פעם היה לי כלב ממש נהדר. היא באה מכלבייה. היא הייתה תערובת של בערך עשרה גזעים שונים, אבל נדמה היה שהיא ירשה את התכונות המשובחות ביותר של כולם. היא הייתה חומה. כשאנשים שאלו אותי, "איזה סוג של כלב זה?" תמיד נתתי את אותה תשובה: "זו כלבה חומה." בדומה לכך, כשעולה השאלה, "באיזה סוג של אלוהים את מאמינה?" תשובתי קלה: "אני מאמינה באל מופלא”