טינה

“אלוהים תמיד מנסה להעניק לנו ברכות, אבל המוחות שלנו בדרך כלל מלאים מדי כדי לקבל אותן.”

“אמונה אינה אומרת שאין לך ספקות... [אתה] עדיין חווה את אותה חמדנות, טינה, תאווה וכעס שכולם חוו... הגבולות בין חוטא לנושע [הם] נזילים יותר; חטאיהם של אלה שבאים לכנסייה אינם שונים כל כך מחטאיהם של אלה שלא... [אתה] [צריך] לבוא לכנסייה דווקא משום ש[אתה] שייך לעולם הזה, לא מנותק ממנו; עשיר, עני, חוטא, נושע [אתה] [צריך] לחבק את המשיח דווקא משום שהיו לך חטאים לכבס... שהמחויבות הדתית לא דרשה ממני להשעות חשיבה ביקורתית, להתנתק מן המאבק למען צדק כלכלי וחברתי, או לסגת בדרך אחרת מן העולם...”

“הרגשות השליליים של כעס, מרירות, אשמה, חרטה, טינה ועצב מייצגים כישלון של אדם לקבל את העובדה שהעבר הוא אירוע שאין לו כל כוח על ההווה. המחשבה שהעתיד יביא ישועה היא אשליה. עלינו להתקיים בהווה.”

“הישמרו מפני אלה שמרירים, כי לעולם לא יניחו לכם ליהנות מפרי עמלכם.”

“אנחנו אומללים כי אנחנו חושבים שאנחנו רק יחידים, לבדם עם הפחדים שלנו והפגמים שלנו והטינה שלנו והתמותה שלנו.”

“חסד שמתהפך לגעגועים כשלא מוערך, מעולם לא היה חסד כלל.”

“האם אתה חושב שאפשר למצוא שקט נפשי בהחזקת טינה… או בטיפוח טינה… או בהיטמעות במחשבות על מה שיכול היה להיות? גם אני לא.”

“אני חושבת שלפעמים אנחנו מסתכלים על הנישואים של אנשים אחרים וחושבים שהם בטח תמיד כל כך מאושרים יחד. אני לא מכירה אף אחד שנשוי כבר הרבה זמן ושלא מצא איכשהו מקום בסיפור האהבה שלו לשנאה ולמרמור שהוא לפעמים חש כלפי בן או בת הזוג שלו.”

“כל מעשה אלימות יוצר טינה והתנגדות, משום שבני אדם נועדו להיות חופשיים.”

“עם טינה, הלבבות נשרפים באש השנאה. עם סליחה, הלבבות רוקדים בשמחה טהורה.”

“הכעס והטינה שלך יכולים להרוס את השלום, אבל האהבה יכולה למלא את העולם בשלום ובאושר.”

“רגע של כעס הוא רגע של טינה ושיגעון שיכול לשרוף את לבך”

“אני אינני נמנה עם אלה הסבורים — כפי שמיוחס לאובמה שהוא סבור — כי פתרון שאלת המדינה הפלסטינית יביא לקץ הטינה המוסלמית כלפי ארצות הברית. (אגב, אם הוא אכן סבור כך, הרי שהאפתיה והאימפוטנציה שלו לנוכח התחבולות הכפולות העקביות של נתניהו הן אף יותר מגונות.) לפנאטים האסלאמיסטים יש סדר יום משלהם, וכמו במקרה של חמאס ושל תומכיו האיראניים, הם כבר הוכיחו כי לא פחות מהשמדת ישראל והסרת ההשפעה האמריקאית מן האזור עשויים אולי לספק אותם. לא, יותר נכון לומר שהצדק — ומולדת לפלסטינים — הם מטרה טובה והכרחית כשלעצמה. זו גם אחריות משפטית ומוסרית מיוחדת של ארצות הברית, אשר הכריזה כמה פעמים כי תוצאה של שתי מדינות היא יעדה.”

“לא נוכל למצוא שלום אם מחשבותינו בוערות בלהבות הטינה. הבה נסלח ונשכח כדי ליצור שלום.”

“כעס, טינה וקנאה לא משנים את לבם של אחרים — הם משנים רק את שלך.”

“אכן, כשבאתי לאיטליה, ציפיתי להיתקל במידה מסוימת של טינה, אך במקום זאת קיבלתי אמפתיה מרוב האיטלקים. בכל אזכור של ג'ורג' בוש, אנשים רק מהנהנים לעבר ברלוסקוני ואומרים: "אנחנו מבינים איך זה — גם לנו יש אחד כזה.”

“לשמור טינה ולנטור כעס/טינה זה רעל לנשמה. נקמו באנשים... אבל לא באלה שפגעו בנו; שכחו מהם, ובמקום זאת נקמו באלה שעזרו לנו.”

“אם איננו מיישמים את הלקחים שאפשר להפיק מההיסטוריה של אתמול כדי להתמודד עם בעיות היום - אז מדוע בכלל יש לכך חשיבות? האם תוצאת הבייסבול של בייב רות' משנת 1917 חשובה לנו היום? לא. האם חשוב שגנדי התווכח עם אשתו, או שלינקולן הסתבך בקטטה על סאלי בבר? לא. אז מדוע משחקים שבטיים שהתרחשו לפני אלפי שנים עדיין משמעותיים כל כך עבורנו היום? כדי למנוע מאיתנו להתקדם? כדי להזכיר לנו את ההבדלים הגזעיים שלנו ואת אדישותנו? כדי להחיות מרירות שבטית? ואיזה אב או אלוהים ירצה שילדיו ינהלו רישום של כל ויכוח שהיה להם אי פעם זה עם זה - אם אין בכך שום דבר חיובי - אלא רק נזק - שניתן להפיק מהזכרתם להם שוב ושוב? האם אדם חכם ידריך את חסידיו להיאחז בפגיעות העבר - או לסחוט מהן כל טיפה של חוכמה שניתן להפיק מהן - ואז לשחרר אותן? האם אין הסליחה מעלה קדושה? ואם כן, מדוע אנו מתעקשים לשמור תיעוד היסטורי של טינה? האם הבורא הוא מצדד באהבה או בשנאה? ואם באהבה, מדוע אנו עדיין מפיצים כל כך הרבה שנאה? מה יש אי פעם להפיק מהשמעת שנאה? רק עוד שנאה. מי רוצה בכך? ולמה?”

“הישמרו מאלה שמרחיקים אתכם מאושרו האמיתי של לבכם. ישמח אותם לראות אתכם מסיטים את עצמכם היישר לצדם, יושבים כששני לבבותיכם מרירים.”

“חוסר סבלנות, טינה, קנאה ו"עוד ועוד" אינסופי אינם מגנטי יצירה ואין להם ערך”