שחייה

“אנשים גאים שמתחתנים אינם איום על מוסד הנישואין. אתם יודעים מהו איום על מוסד הנישואין? בגידה היא! שנאה היא! חוסר סליחה הוא! אדישות היא! קרות לב היא! פחד הוא! ואתם יודעים מהו איום על הילדים? זה לא הורים גאים! לרוב הילדים הגאים יש הורים סטרייטים! והרבה הורים גאים מגדלים ילדים סטרייטים, מכובדים! האיום על ילדים אינו שהוריהם גאים; האיום על ילדים הוא שהוריהם אינם אוהבים זה את זה! אינם דואגים זה לזה! אינם משוגעים זה על זה! אלימות במשפחה היא איום על ילדים. טיפשות היא איום על ילדים. בריכת שחייה בחצר האחורית בלי השגחה היא איום על ילדים!”

“אנשים ששוחים היטב מאוד במים סוערים זוכים לכבוד ולהערכה יותר מאלה ששוחים מצוין במים שקטים”

“דיברתי היום עם האחיין שלי, הוא מפחד מהחושך. או פחד. אמרתי לו, "למה אתה מפחד מהחושך? בחשכה אנחנו מוצאים הרבה דברים יפים!" הוא אמר, "כמו מה?" ואני אמרתי, "כמו הירח והכוכבים! לעולם לא היינו רואים אותם בלי החושך! והאם אי פעם היית בבית קולנוע? אתה חושב שזה היה כיף באותה מידה אם בפנים לא היה חשוך? וכל היצורים שמתחת לים — הם תמיד שם, שוחים יפה בחשכת המים!" והוא אמר, "דברים רעים כמו רוחות רפאים הם רק סיפורי אגדות, נכון?" ואז אמרתי לו, "גם אם היו רוחות רפאים מכל עבר, הן לא היו משתנות בחושך; הן היו בדיוק כמו שהן באור. תראה, אנחנו חיים בעולם שיש בו דברים רעים, אבל אין הבדל בין הדברים האלה אם הם בחושך או באור! כל מה שטוב ורע תמיד שם; מה שמשתנה הוא מה ומתי אנחנו יכולים לראות אותם. והחושך מביא לנו הרבה חוויות יפות שלא היינו יכולים לראות באור." ואז נתתי לו חתיכה מאבן המטאוריט של הבן שלי, ואמרתי לו שבכל פעם שהוא מרגיש פחד בחושך, הוא יכול להחזיק בה והיא אמורה להזכיר לו שהרבה דברים יפים, כמו המטאוריט הזה, מגיעים מהחושך, כך שבאמת אין ממה לפחד לעולם.”

“אתה דוחס את הטיפתן, וטיפה של מים מאגם נופלת על שלדת המיקרוסקופ. אתה מבט את התמונה המופעלת. הטיפה מלאה בחיים – יצורים מוזרים שצוללים, מתגלגלים, מתחמקים; דרמות גבוהות של רדיפה ומחילה, ניצחון ושברון. זהו עולם מושך של יצורים הרבה יותר מוזרים מכל סרט מדע בדיוני...”

“ההר המלכותי שוחה באגם הנצחי של יופי, אהבה ושלווה.”

“שירה אינה אי, היא הגשר. שירה אינה ספינה, היא סירת ההצלה. שירה אינה שחייה. שירה היא מים.”

“האושר הוא תוצאה של מאמץ אישי. אתה נלחם עליו, שואף אליו, מתעקש עליו, ולעיתים אפילו נוסע סביב העולם בחיפוש אחריו. עליך להשתתף ללא הרף במימוש ברכותיך שלך. וברגע שהשגת מצב של אושר, אסור לך לעולם להתרשל בשימורו; עליך להשקיע מאמץ אדיר כדי להמשיך לשחות מעלה אל תוך האושר הזה לנצח, להישאר צף מעליו. אם לא תעשה זאת, תדלוף ממך שביעות הרצון המולדת שלך. קל דיו להתפלל כשאתה במצוקה, אבל להמשיך להתפלל גם כשהמשבר שלך חלף דומה לתהליך של אטימה, המסייע לנשמתך לאחוז בחוזקה בהישגיה הטובים.”

“כאשר האנושות טובעת בריבוי של בעיות, שחייה אינם הפתרון. הפתרון הוא להגיע אל קרקע גבוהה יותר, שהיא הישועה האולטימטיבית.”

“אוריות על ליל קיץ חם, רואות את האור החשוף, הצליל הצהוב-לבן מתחתיהן, נהפכות לבהלה מינית; פרפרים שולחים אל האוויר משקה מושך המזמין את המין השני, כנפיהם מתנפנפות במהירות, מכילומיטרים רחוקים; תוכים מציגים קשתות של כחול וירוק מושכים, והנקבות נדהמות; גרגרי פרחים מתחרים, משליכים צינורות קטנים המתחרים זה בזה אל פתח הנקבה של הפרח, אל הביצית המתארת מתחת; ספוגים נושאים מופע אור מרגש, משנים את התבנית, האור והצבע הנפלטים מגולגולתם, זרועותיהם ועיניהם; טפיל שפיר משתדל להטיל מאה אלף ביצים פוריות ביום אחד; כדור שמן עובר ברעש עמוק באוקיינוס, משמיע צעקות צוננות שמבינות מאות אלפי קילומטרים רחוקים, שם יצור לבדו אחר, מקשיב בהתלהבות;”

“אפשר היה לראות את מחשבותיה שוחות סביב בעיניה, כמו דגים — כמה בהירים, כמה כהים, כמה מהירים, זריזים, כמה אטיים וקלים, ולפעמים, כמו כשהביטה למעלה אל המקום שבו הייתה הארץ, לא היו אלא צבע ותו לא.”

“האושר הוא תוצאה של מאמץ אישי. אתה נלחם עליו, שואף אליו, מתעקש עליו, ולפעמים אפילו נוסע סביב העולם בחיפוש אחריו. אתה חייב להשתתף ללא הרף במופעים של ברכותיך שלך. וברגע שהשגת מצב של אושר, אסור לך לעולם להתרשל בשמירה עליו. עליך להשקיע מאמץ אדיר כדי להמשיך לשחות מעלה אל תוך האושר הזה לנצח, להישאר צף מעליו.”

“לכל אחד יש קצת מהשמש ומהירח בתוכו. לכל אחד יש קצת מן הגבר, האישה והחיה בתוכו. אפלים ובהירים בתוכם. כל אחד הוא חלק ממערכת קוסמית מחוברת. חלק אדמה וים, רוח ואש, עם קצת מלח ואבק השוחים בתוכם. יש בתוכנו יקום שמחקה את היקום שבחוץ. אף אחד מאיתנו אינו רק שחור או לבן, או לעולם לא טועה ותמיד צודק. אף אחד. אף אחד אינו קיים בלי קוטביות. לכל אחד פועלים כוחות טובים ורעים עמו, נגדו, ובתוכו. חלק שמש וירח מאת סוזי קאסם”

“כנראה הלך לשחות ונאכל על ידי אננס”

“יש דגים שאוהבים לשחות נגד הזרם. יש אנשים שאוהבים להתגבר על אתגרים.”

“אבל בלי קורא, סיפור הוא רק חצי שלם. זה כמו תוכניות בנייה שלעולם לא נבנות; כמו בריכת שחייה בלי מים. היסודות שם, אבל הם חסרי תועלת. בלי קורא, המילים פשוט יושבות על הדף, מחכות להתעורר לחיים בדמיונו של מישהו.”

“ילד, אתה חייב לאהוב את עצמך. אתה חייב לקום בארבע בבוקר, להכין קפה שחור, ולהביט בציפורים טובעות בחשכת השחר. אתה חייב לשבת ליד האיש בתחנת הרכבת שקורא את הספר האהוב עליך ולהתחיל שיחה. אתה חייב לחזור הביתה אחרי יום רע ולצרוב את העור שלך במקלחת. ואז אתה חייב לשטוף את כל הסדינים שלך עד שיריחו מחומר ניקוי לימוני שקנית בארבעה דולרים במכולת המקומית. אתה חייב להפסיק לקחת כל דבר כל כך אישית. אתה לא הירח המתנשק עם השמיים השחורים. אתה חייב להחמיא לגבות עקומות של מישהו ביריד אמנות ולומר לו שהעיניים שלו מזכירות לך בריכות שחייה ירוקות באמצע יולי. אתה חייב להפסיק לתת לעצמך להתעצבן מדברים שלא יישארו חשובים בעוד שנתיים. תישן עד מאוחר בבוקר של שבת ותעיר את עצמך מוקדם ביום ראשון. אתה חייב להפסיק לדאוג לגבי מה תגיד לה כשהיא תגלה. אתה חייב להפסיק לחשוב יותר מדי למה הוא הפסיק לדאוג לך לפני יותר משישה חודשים. אתה חייב להפסיק לבקש מכולם את הדעות שלהם. לעזאזל. תאהב את עצמך, ילד. אתה חייב לאהוב את עצמך.”

“אתה יודע, פעם אחת ראיתי את טייגר ליד בור המים: היו לו האשכים הכי גדולים מכל חיה, והציפורניים הכי חדות, ושתי שיני קדמיות ארוכות כמו סכינים וחדות כמו להבים. ואמרתי לו, אחי טייגר, לך לשחות, אני אשמור לך על הביצים. הוא היה כל כך גאה בביצים שלו. אז הוא נכנס לבור המים לשחות, ואני שמתי לו את הביצים שלו, והשארתי לו את ביצי העכביש הקטנות שלי. ואז, אתה יודע מה עשיתי? ברחתי, מהר ככל שהרגליים שלי נשאו אותי. לא עצרתי עד שהגעתי לעיר הבאה, וראיתי שם את הקוף הזקן. אתה נראה נהדר, אננסי, אמר הקוף הזקן. אמרתי לו, אתה יודע מה כולם שרים שם בעיר ההיא? מה הם שרים? הוא שואל אותי. הם שרים את השיר הכי מצחיק, אמרתי לו. ואז עשיתי ריקוד, ואני שר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. הקוף הזקן צוחק עד שכמעט מתפוצץ, מחזיק את הצד שלו ורועד, ודורך במקום, ואז הוא מתחיל לשיר הביצים של טייגר, אכלתי את הביצים של טייגר, מצמיד את האצבעות שלו, מסתובב על שתי רגליו. זה שיר יפה, הוא אומר, אני הולך לשיר אותו לכל החברים שלי. תעשה את זה, אני אומר לו, ואני חוזר לבור המים. שם טייגר, ליד בור המים, הולך הלוך ושוב, עם הזנב שלו מצליף ומתנופף והאוזניים והפרווה על הצוואר שלו זקופות עד כמה שאפשר, והוא מנשך כל חרק שעובר עם שיני החרב הענקיות הישנות שלו, והעיניים שלו בוערות באש כתומה. הוא נראה מרושע ומפחיד וגדול, אבל בין הרגליים שלו משתלשלות הביצים הכי קטנות בשק האשכים הכי שחור, הכי מקומט, הכי קטן שראיתם מימיכם. היי, אננסי, הוא אומר, כשהוא רואה אותי. היית אמור לשמור על הביצים שלי בזמן שהלכתי לשחות. אבל כשיצאתי מבור השחייה, לא היה על שפת הגדה שום דבר חוץ מהביצים השחורות הקטנות והמצומקות והעלובות האלה שאני לובש. עשיתי כמיטב יכולתי, אני אומר לו, אבל אלה היו הקופים, הם עברו שם ואכלו לך את הביצים כולן, וכשנזפתי בהם, אז הם הורידו לי את הביצים הקטנות שלי. והייתי כל כך מתבייש שברחתי. אתה שקרן, אננסי, אומר טייגר. אני הולך לאכול לך את הכבד. אבל אז הוא שומע את הקופים באים מהעיר שלהם אל בור המים. תריסר קופים שמחים, מדלגים בשביל, מצקצקים באצבעותיהם ושרים בקול הכי חזק שיכלו לשיר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. וטייגר, הוא נוהם, והוא שואג והוא יוצא אל היער אחריהם, והקופים צווחים ורצים אל העצים הגבוהים ביותר. ואני מגרד את הביצים החדשות והיפות שלי, ואלוהים כמה טוב היה להן להשתלשל בין הרגליים הדקיקות שלי, ואני הולך הביתה. וגם היום טייגר ממשיך לרדוף אחרי קופים. אז תזכרו כולכם: רק כי אתם קטנים, זה לא אומר שאין לכם כוח.”

“אבל יותר מכול," היא אמרה, "אני אוהבת לצפות באנשים. לפעמים אני נוסעת ברכבת התחתית כל היום ומביטה בהם ומקשיבה להם. אני רק רוצה להבין מי הם ומה הם רוצים ולאן הם הולכים. לפעמים אני אפילו הולכת לפארקי השעשועים ונוסעת במכוניות הסילון כשהן דוהרות בקצה העיר בחצות והמשטרה לא מתעניינת כל עוד יש להן ביטוח. כל עוד לכל אחד יש ביטוח של עשרת אלפים, כולם מאושרים. לפעמים אני מתגנבת ומאזינה ברכבות התחתיות. או שאני מקשיבה ליד מכונות השתייה, ואתה יודע מה?" "מה?" "אנשים לא מדברים על שום דבר." "אה, הם חייבים!" "לא, על שום דבר. הם מזכירים הרבה מכוניות או בגדים או בריכות שחייה בעיקר ואומרים כמה זה נהדר! אבל כולם אומרים את אותם הדברים ואף אחד לא אומר משהו שונה מכל אחד אחר. וברוב הזמן בבתי הקפה יש להם את תיבות הנגינה פועלות ואותם שירים רוב הזמן, או את קיר המוזיקה מואר וכל הדוגמאות הצבעוניות רצות למעלה ולמטה, אבל זה רק צבע והכול מופשט. ובמוזיאונים, היית פעם? הכול מופשט. זה כל מה שיש עכשיו.”

“חלום בלי פעולה הוא כמו דג בלי זימים. הוא לא יכול לשרוד.”

“עד מהרה ראשו היה מתמלא בסיפורים על מעשי גבורה והרפתקאות גדולות, סיפורים על עלמות יפות שנישקו אותן, על עושי רע שנורו באקדחים או נלחמו בחרבות, על שקי זהב, על יהלומים גדולים כקצה האגודל שלך, על ערים אבודות ועל הרים עצומים, על רכבות קיטור ואוניות קליפר, על פמפס, אוקיינוסים, מדבריות, טונדרה.”