אליזבת גילברט

“לטייל שווה כל מחיר או הקרבה”

“אתה יכול למדוד את ערכך לפי המסירות שלך לדרך שלך, לא לפי ההצלחות או הכישלונות שלך”

“את זה אני כן יודעת — אני מותשת מן ההשלכות המצטברות של חיים שלמים של בחירות חפוזות ותשוקות כאוטיות.”

“אני אוהבת את הפיצה שלי כל כך, למעשה, עד שהגעתי להאמין, בהזייתי, שאולי הפיצה שלי באמת אוהבת אותי, בחזרה. יש לי מערכת יחסים עם הפיצה הזאת, כמעט רומן.”

“ליז: איך זה בגיהינום?קטוט: אותו דבר כמו בגן עדן. היקום הוא עיגול, ליס. למעלה, למטה — הכול אותו דבר, בסוף.ליז: אז איך אפשר להבדיל בין גן עדן לגיהינום?קטוט: בגלל הדרך שבה אתה הולך. גן עדן, אתה עולה, דרך שבעה מקומות שמחים. גיהינום אתה יורד, דרך שבעה מקומות עצובים. לכן עדיף לך לעלות, ליס.ליז: אתה מתכוון, שבעצם עדיף שתבלה את חייך בעלייה, דרך המקומות השמחים, כי גן עדן וגיהינום — אותם יעדים — הם ממילא אותו דבר?קטוט: אותו-אותו. אותו דבר בסוף, אז עדיף להיות שמח בדרך.”

“בסופו של דבר, אולי עלינו כולנו לוותר על הניסיון להחזיר לאנשים בעולם הזה שמקיימים את חיינו. בסופו של דבר, אולי חכם יותר להיכנע מול ההיקף המופלא של נדיבות אנושית ופשוט להמשיך לומר תודה, לעד ובכנות, כל עוד יש לנו קול.”

“המקום הרגשי שבו נישואים מתחילים אינו חשוב כמעט כמו המקום הרגשי שבו נישואים מוצאים את עצמם לקראת הסוף, אחרי שנים רבות של שותפות.”

“אני בוחרת באושר על פני סבל, אני יודעת שאני בוחרת. אני מפנה מקום לעתיד הלא נודע למלא את חיי בהפתעות שעוד יבואו.”

“ידעתי אז שכך אלוהים אוהב את כולנו ומקבל את כולנו, ושאין דבר כזה ביקום הזה כמו גיהינום, חוץ אולי במוחותינו המבועתים שלנו. כי אם אפילו בן אדם אחד שבור ומוגבל יכול לחוות אפילו פרק אחד כזה של סליחה וקבלה מוחלטות של עצמו, אז דמיינו—רק דמיינו!—מה אלוהים, בכל חמלתו הנצחית, יכול לסלוח ולקבל.”

“שום דבר בשנים האחרונות לא סנוור אותי יותר מ"וולף הול" של הילרי מנטל, שפשוט העיף לי את הראש. קראתי אותו שלוש פעמים, ואני עדיין מנסה להבין איך היא הרכיבה את הדבר המופלא הזה.”

“נישואים הם משחק. הם (החרדים ובעלי הכוח) קובעים את הכללים. אנחנו (הרגילים והחתרניים) קדים בצייתנות לפני אותם כללים. ואז אנחנו הולכים הביתה ועושים בכל מקרה מה לעזאזל שאנחנו רוצים.”

“כשמישהו זוכה להצלחה עצומה בתרבות הזאת, אנשים מתחילים לשאול שתי שאלות, שהן: מה את עושה עכשיו? ואיך את מתכוונת להתעלות על זה? ואני חייבת לומר, אני אוהבת את ההנחה שהכוונה שלך היא לנצח את עצמך כל הזמן — שאת במאבק נגד עצמך.”

“יש כל כך הרבה בגורלי שאיני יכולה לשלוט בו, אבל דברים אחרים אכן נתונים לסמכותי. יש כרטיסי לוטו מסוימים שאני יכולה לקנות, ובכך להגדיל את סיכויי למצוא סיפוק. אני יכולה להחליט כיצד אני מבלה את זמני, עם מי אני מתקשרת, עם מי אני חולקת את גופי ואת חיי ואת כספי ואת האנרגיה שלי.”

“בתמורה, ג'ובאני אמר לי שאיטלקים אמפתיים אומרים L'ho provato sulla mia pelle, שפירושו "חוויתי זאת על עורי שלי." כלומר, גם אני נכוויתי או נותרתי מצולק בדרך זו, ואני יודע בדיוק מה אתה עובר.”

“יש בי חלק שתמיד רצה לשמוע גבר אומר, "תן לי לדאוג לך לנצח," ומעולם לא שמעתי זאת נאמר לפני כן. במהלך השנים האחרונות ויתרתי על החיפוש אחר אותו אדם, למדתי לומר את המשפט המחזק הזה לעצמי, במיוחד בזמני פחד. אבל לשמוע זאת ממישהו אחר עכשיו, ממישהו שמדבר בכנות...”

“תמיד ראיתי את עצמי כברת מזל על כך שאין לי הרבה תשוקות. יש רק עיסוק אחד שאי־פעם באמת אהבתי, והעיסוק הזה הוא כתיבה. פירוש הדבר, בנוחות רבה למדי, שמעולם לא הייתי צריכה לחפש את ייעודי; רק הייתי צריכה לציית לו.”

“זה מתחיל בכך ששוכחים מן המושלם. אין לנו זמן למושלם. מכל מקום, שלמות אינה ניתנת להשגה: זהו מיתוס ומלכודת וגלגל ריצה שיריץ אותך עד מוות. הסופרת רבקה סולניט מנסחת זאת היטב: “רבים מאיתנו מאמינים בשלמות, וזה הורס כל דבר אחר, משום שהמושלם אינו רק אויבו של הטוב; הוא גם אויבו של המציאותי, של האפשרי ושל הכיף... אבל התכסיס המרושע ביותר של הפרפקציוניזם הוא שהוא מתחפש למעלה.”

“כשהיא הייתה בהיריון עם ילדה השני, מיילדת שאלה אם לקתרין יש פחדים שלא נאמרו לגבי כל דבר שעלול להשתבש עם התינוק — כגון מומים גנטיים או סיבוכים במהלך הלידה. אחותי אמרה, הפחד היחיד שלי הוא שהוא עלול לגדול ולהפוך לרפובליקני.”

“בכל מקרה אפשרי התחנן פאולוס הקדוש בפני הנוצרים לרסן את עצמם, לרסן את תשוקותיהם הגשמיות, ולחיות חיים בודדים וחסרי מין עלי אדמות כפי שבשמים. "אבל אם אינם יכולים לרסן את עצמם," הודה פאולוס לבסוף, "שיינשאו, כי מוטב להינשא מאשר לבעור." וזה אולי האישור המסויג ביותר לנישואין בתולדות האנושות.”

“עבוד בכל לבך, כי — אני מבטיחה — אם תתייצב לעבודה שלך יום אחר יום אחר יום אחר יום, ייתכן שתזכה במזל מספיק באיזה בוקר אקראי לפרוח לפתע.”