קיץ

“שום דבר אינו בא כהישג בן רגע. הצלחה אינה באה בן לילה. סבלנות היא המפתח! התבגר והיה לעץ; אך זכור שנדרשות עונות יבשות ורטובות כדי להפוך לנושא פרי, למצליחן ולעושה השפעה!”

“אנחנו יודעים שבספטמבר, נשוטט דרך הרוחות החמות של חורבות הקיץ. נקבל בברכה את רוחו של הקיץ.”

“אוגוסט, שליח הסבל האחרון של הקיץ, הוא שחקן חלול.”

“בעומק החורף סוף סוף למדתי כי בתוכי היה קיץ בלתי מנוצח”

“כאשר אני מונה את השעון המורה את השעה, ורואה את היום האמיץ שוקע אל תוך לילה מחריד; כאשר אני מביט בסיגלית שחלפה משיאה, ותלתלים שחורים כולם מולבנים בלובן; כאשר אני רואה עצים נישאים ערומים מעלים, אשר קודם לכן חיפו בחומם על העדר, ואת ירק הקיץ כולו אסוף אל אלומות, נישא על המיטה המתה עם זקן לבן וזיפי; אז על יופייך אני מעלה שאלה, כי אתה מוכרח ללכת בין שממות הזמן, שכן מתיקות ויופי נוטשים את עצמם ומתים מהר כשם שהם רואים אחרים גדלים; ואין דבר שיכול להתגונן כנגד מגלו של הזמן מלבד הולדה, שתעמוד מולו באומץ כאשר ייקח אותך מכאן.”

“בסוף קיץ 1986, הלהקה שהייתי בה במשך חמש שנים הפסיקה לנגן. לפתע, נשארתי לבד. המצב החדש הזה של היעדר להקה היה, בתחילה, טראומטי. כשקבוצה שלך מתפרקת, הרבה חלקים שבורים פוגעים בקרקע.”

“לא יכול להישאר הרבה זמן, אמא," הוא אמר. "אני מקדימה, למדריכים יש שני תאים לעצמם—""אה, אתה מדריך, פרסי?" אמר אחד התאומים, באוויר של הפתעה גדולה. "היית צריך לומר משהו, לא היה לנו מושג.""רגע, נדמה לי שאני זוכר שהוא אמר על זה משהו," אמר התאום השני. "פעם—""או פעמיים—""דקה—""כל הקיץ—""אה, תשתקו," אמר פרסי המדריך.”

“כששכח רונאן על גנסי, חשב על העברתו למפעל מונמות', על לילות של חוסר שינה בחברתם, על קיץ של חיפוש אחר מלך, על גנסי שבקש מהאיש האפור את חייו. אחים.”

“קפא, קפא בחורף, אם אתה באמת רוצה להעריך את הקיץ! לך, לך על שפת התהומות, אם אתה רוצה באמת ללמוד את משמעותה של הבטיחות! כבה את האורות, אם אתה רוצה לראות את יופיו המופלא של האור!”

“עיניו הצהובות, מחופפות לחצי, כששיר את, וברגע הזהב הזה, מתוח כבל בלב נוף קפוא ככדור בועה של דבש קיץ יחיד, ראיתי כיצד יכול היה חיי להימשך לפני.”

“אנו יכולים לנשום את ניחוחו המתוק של אחו קיצי פושר לאחר נשיקתו של גשם חמים, ובאותו רגע ממש אנו יכולים לעמוד חסרי נשימה לחלוטין מתחת למרחבם של גלקסיות לא מסופרות הפורצות את קצותיו של היקום עצמו. כאלה הם הפריבילגיות שאנו נהנים מהן בזכות דמיונו הבלתי נתפס של אלוהים.”

“החיה בסך הכול מכינה לה מיטה, שאותה היא מחממת בגופה במקום מוגן; אך האדם, לאחר שגילה את האש, כולא מעט אוויר בדירה מרווחת, ומחמם אותו, ובמקום לשדוד את עצמו, עושה אותו למיטתו, שבה הוא יכול לנוע בלי בגדים כבדים יותר, לקיים מעין קיץ בלב החורף, ובאמצעות חלונות אף להכניס את האור ועם מנורה להאריך את היום.”

“אל תנבא את מצב כל היום לפי מצב הבוקר. אתה לא שופט ספר לפי הכריכה שלו. בוקר מעונן אינו ערובה ליום גשום!”

“בחורף הרועד העמוק, אני יכול לחוש את שמחתו של קיץ רוקד בלבי”

“זה היה חלום עצום ומואר, שבו כל חייו נדמו נפרשים לפניו כמו נוף בערב קיץ אחרי הגשם”

“מעל הקרחונים שביניהם אני רואה את זוהר הקיץ, ודרך ערמת השלג הפראית, את ניצני הוורדים החמים שמתחתיה.”

“כשהחורף שוכב על העולם, בשעת צהריים זוהרת, תחת גג העלים הנרדמים מתפרשות חלומות העצים; כשהחדרים היעריים ירוקים וקרירים, ורוח מתעוררת במערב, חזור אלי! חזור אלי, ואמרי שארצי היא הטובה ביותר.”

“תה קר שמרווה את ימי הקיץ החמים והלחים. שוקו חם וקצף שמחמם את קור החורף. תפילות לפני השינה ששלחו את הפחדים בריצה פאניקה. זרעי חמניות זהובים בריח קיץ מתוק. ארוחות משפחתיות שארגו חוט נוסף ברקמת השולחן סביבו. אלה רק טעימה קטנה מהמתנות האינסופיות שאמא נתנה לילד שלה, ובלי הן החיים שלי היו עניים עד אין מילים.”

“שמש קיץ חמה, האירי כאן באור זוהר, רוח דרומית חמה, נשבי כאן ברכות, דשא ירוק מעל, שכב קל, שכב קל, לילה טוב, לב יקר; לילה טוב, לילה טוב.”

“ובכל זאת, היו זמנים שבהם ראיתי רעננות ויופי. יכולתי להריח את האוויר, ובאמת אהבתי רוקנרול. הדמעות היו חמות, והבנות היו יפות, כמו חלומות. אהבתי בתי קולנוע, את החשכה ואת האינטימיות, ואהבתי את לילות הקיץ העמוקים והעצובים.”