“כאשר אני מונה את השעון המורה את השעה, ורואה את היום האמיץ שוקע אל תוך לילה מחריד; כאשר אני מביט בסיגלית שחלפה משיאה, ותלתלים שחורים כולם מולבנים בלובן; כאשר אני רואה עצים נישאים ערומים מעלים, אשר קודם לכן חיפו בחומם על העדר, ואת ירק הקיץ כולו אסוף אל אלומות, נישא על המיטה המתה עם זקן לבן וזיפי; אז על יופייך אני מעלה שאלה, כי אתה מוכרח ללכת בין שממות הזמן, שכן מתיקות ויופי נוטשים את עצמם ומתים מהר כשם שהם רואים אחרים גדלים; ואין דבר שיכול להתגונן כנגד מגלו של הזמן מלבד הולדה, שתעמוד מולו באומץ כאשר ייקח אותך מכאן.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←