בדידות

“נהניתי מחברתי כל כך בחיבה, שאולי לא ארגיש בודד כשאני בודד”

“בכל ההיסטוריה אין מלחמה שלא נרקמה בידי הממשלות, הממשלות לבדן, בלי תלות באינטרסים של העם, אשר לו המלחמה מזיקה תמיד, גם כשהיא מצליחה.”

“אני? תצפיתי בי. יש ללקוח מהשימושים הפנימיים שלי, וייתכן שגם מעומקי יותר, אך את קרקעיתי? שם אני לבד, הצופה והמצופה.”

“שלוש תאוות, פשוטות אך עוצמתיות במיוחד, שלטו בחיי: תאוות האהבה, חיפוש הידע, והאבל הבלתי נסבל על סבל האנושות.”

“ניקו לא הגיב. מעולם לא דיברו אליו כך בפתיחות כזאת לפני כן, חוץ אולי מהייזל. הוא הרגיש כאילו הוא צופה בלהקת ציפורים נוחתת על שדה. צליל חזק אחד עלול להבהיל אותן ולעיף אותן משם.”

“הרגשתי עצובה.הרגשתי קרה.הרגשתי פגועה.הרגשתי נטושה ובודדה.הרגשתי ספקנית ומהססת.הרגשתי מפוחדת ומודאגת מאוד. הרגשתי שונה, לא מוכרת ולא רצויה.הרגשתי ריקה ומוזנחת עד כאב.הרגשתי חלשה ומאוימת.הרגשתי מסוגרת וביישנית.הרגשתי חסרת תקווה לחלוטין.ואז החזקת את ידי, והרגשתי טוב יותר.”

“אני מטיל את הכוס על השולחן ומחקיר את דעתי. עליה לגלות את האמת. אבל איך? מה עומק הבורות הזה, בכל פעם שדעתי מרגישה שמשהו בה נדד מעבר לגבולותיה; כשהדעתו, המבקשת, היא בו זמנית האזור החשוך שבו היא חייבת לעבור כדי למצוא, שם כל הכלים שלה יתבררו כבלתי מועילים. למצוא? יותר מכך: ליצור. היא מתמודדת עם משהו שלא קיים עדיין, אליו היא לבדה יכולה לתת קיומו וצורה, משהו שאינה יכולה להביאו אל אור היום אלא היא.”

“מותר לאהוב מישהו שלא אוהב אותך בחזרה, כל עוד הוא ראוי שתאהבי אותו. כל עוד הוא ראוי לכך.”

“להיות לבד מעולם לא הרגיש נכון. לפעמים זה הרגיש טוב, אבל זה מעולם לא הרגיש נכון.”

“אתה יודע כיצד זה. אתה מרגיש קצת אחר, כי אחרים יש להם שני הורים – גם אם הם נפרדו. זה כמו שגדלתי מבין שאני חסר משהו חשוב שיש לכל אחד אחר, אבל לא ידעתי בדיוק מה זה. אני זוכר ששמעתי את חברי מדברים על איך אביהם לא איפשר להם להישאר מאוחר או לא אהבו את בן זוגיהם. זה היה כואב לי מאוד, כי הם לא הבינו כלל מה יש להם. אתה מבין מה אני אומר?”

“עמוד על האמת גם אם פירוש הדבר לעמוד לבד”

“הבטתי לעבר אוגוסטוס ווטרס, שהביט בי בחזרה. כמעט אפשר היה לראות מבעד לעיניו, הן היו כחולות כל כך. "יבוא זמן," אמרתי, "שבו כולנו נהיה מתים. כולנו. יבוא זמן שבו לא יישארו בני אדם לזכור שמישהו אי פעם התקיים, או שהמין שלנו אי פעם עשה משהו. לא יישאר איש שיזכור את אריסטו או את קליאופטרה, שלא לדבר עליך.”

“הבנתי שאני אצליח לעבור את השירות הזה המגעיל, ובכל מקרה יש להיות במקום מסוים: טוב יותר כאן, שם שמעתי את האמת נאמרה כל כך הרבה פעמים, מאשר, למשל, במשרד הרישוי או בבית לבד, סובבת סביב מחשבותי. וטוב לצאת החוצה שם שראים אותך אחרים, כך שלא תוכל להיות הגרסה המגעילה והמתעצלת של עצמך. זה כופה עליך להתנהג קצת יותר בנימוס, וזה משפר את מחשבותיך, ובכך את העולם.”

“אל תציל רק את עצמך לבדה, אלא גם הבא ישועה לאנשים שסביבך”

“החירות דורשת דת כשם שהדת דורשת חירות. החירות פותחת את חלונות הנפש, כדי שהאדם יוכל לגלות את אמונותיו העמוקות ביותר ולהתייחד עם אלוהים. החירות והדת מתקיימות יחד, או נכחדות לבדן.”

“אפילו גן עדן היה הופך לגיהינום אילו היית בו לבד, או רחוק מאדם אהוב. ואפילו אם היית עם האדם האהוב עליך, אבל בגיהינום, בסופו של דבר היית בוכה כדי שתהיו אתה והאדם האהוב עליך יחד בגן עדן. לכן, כדי ליצור את גן העדן שלך עלי אדמות, ודא שאתה והאדם האהוב עליך נמצאים במקום ששניכם אוהבים, כי מה שיכול להיות גן עדן עבור אחד, יכול להיות גיהינום עבור האחר.”

“חמישה מרשמים יעילים באמת לתיקון יום רע. (אי אפשר למנות יתר.)—התפלל; שוחח עם אלוהים על צרותיך.—מנה את ברכותיך. (השמיים הכחולים, עוגיות רכות, גרביים חמות, וכו'.)—התקשר לאמא שלך.—בקר במקלט לבעלי חיים וחבק חתול בודד.—בקר בבית אבות וחבק סב או סבתא בודדים.”

“איך יכולתי להיות כל כך בורה? היא חושבת. כל כך טיפשה, כל כך לא רואה, כל כך נתונה לרשלנות. אבל בלי בורות כזאת, רשלנות כזאת, איך היינו יכולים לחיות? אם היית יודעת מה עומד לקרות, אם היית יודעת הכול שעומד לקרות אחר כך — אם היית יודעת מראש את התוצאות של מעשייך שלך — היית נידונה לאבדון. היית הרוסה כמו אלוהים. היית אבן. לעולם לא היית אוכלת או שותה או צוחקת או קמה מהמיטה בבוקר. לעולם לא היית אוהבת שוב אף אחד. לעולם לא היית מעזה.”

“בשם אללה, הרחמן והרחום ביותר. כל השבחים וההודיה לאללה, ריבון העולמים (האנושות, הג'ינים וכל אשר קיים). הרחמן ביותר, הרחום ביותר. הבעלים היחיד של יום הגמול (כלומר, יום התחייה). אותך (לבדך) אנו עובדים, וממך (לבדך) אנו מבקשים עזרה. הנחה אותנו אל הדרך הישרה... דרכם של אלה אשר הענקת להם מחסדך, לא (דרכם) של אלה אשר זכו בזעמך, ולא של אלה אשר תעו. (הקוראן - סורת אל-פאתחה)”

“עליך תמיד לראות את בדידותך כהזדמנות לפגוש משהו טוב ובלתי צפוי, משהו חדש שלא היה ידוע קודם, משהו מעניין שעדיין לא קרה!”