בדידות

“אֵין הַחֲלָשׁוּת לְבַדָּהּ הַמַּעֲמִידָה אֹתָנוּ לְהַבִּין וְלִלְמֹד, וּמַאֲזִינָה לַנְּחִשּׁוּבִים אֲשֶׁר בְּלֹאָהּ לֹא נִדְעֶה אֹתָם. הָאִישׁ הַנּוֹפֵל מִיָּד לַמִּטָּה לְכָל לַיְלָה, וְהַמַּעֲטִים לְחַיּוֹת עַד הָעֵת שֶׁהוּא מִקִּים וְקוּם, לֹא יִתְבּוֹנֵן בְּלֹא כִי הִיא, אֶלָּא אַף לְפִי שֶׁלּ”

“מיעד אותם לנצח. לכן, אני מאמין, הוא רוצה שיתנו את דעתם בעיקר לשני דברים: לנצח עצמו, ולנקודת הזמן ההיא, שהם קוראים לה ההווה. שכן ההווה הוא הנקודה שבה הזמן נוגע בנצח. של הרגע הנוכחי, ורק שלו, לבני האדם יש חוויה המקבילה לחוויה שיש [לאלוהים] של המציאות כולה; רק בו מוצעים להם החירות והמציאותיות. לכן היה רוצה שיהיו נתונים תמיד בדאגה או לנצח או להווה — או שיתבוננו באיחודם הנצחי עמו, או בהיפרדותם ממנו, או שיצייתו לקול המצפון הנוכחי, ישאו את הצלב הנוכחי, יקבלו את החסד הנוכחי, ויודו על התענוג הנוכחי.”

“עושר חומרי לבדו אינו מספיק כדי לבנות אומה גדולה”

“כאשר הולכים לבד בג׳ונגל של חושך אמיתי, יש שלושה דברים שיכולים להראות לך את הדרך: אינסטינקט לשרוד, ידע בניווט, דמיון יצירתי. בלעדיהם, אתה אבוד.”

“אף מסע אחד חייבים לקחת לבד. לא תדין את עצמה העכבישית על רצונה להתכופף לתוך הקוקון. אל תיראו את הדרך הנפרדת. שם לא תהיו לבד. שם תפגשו את עצמכם.”

“ואחרי שחלפה השנה השנייה, אמרה הנשמה אל הדייג הצעיר בלילה, שעה שישב לבדו בבית הקש, "הנה! עתה ניסיתי אותך ברע, וניסיתי אותך בטוב, ואהבתך חזקה ממני. על כן לא אנסה אותך עוד, אך אני מבקשתך להניח לי להיכנס אל לבך, למען אהיה עמך כאשר הייתי לפנים." "אכן תוכל להיכנס," אמר הדייג הצעיר, "כי בימים שבהם הלכת בעולם בלי לב ודאי סבלת." "אוי!" קראה נשמתו, "אין אני מוצאת פתח כניסה, עד כדי כך לבך זה מוקף אהבה.”

“איש שנרדף לעיתים מתעייף מהשנאה ומחפש חברות.”

“אנחנו יכולים ללמוד את אמנות החמלה העזה — להגדיר מחדש את הכוח, לפרק את הבידוד ולחדש תחושת קהילה, לתרגל שחרור מחשיבה נוקשה של אנחנו-נגד-הם — תוך טיפוח עוצמה ובהירות בתגובה למצבים קשים.”

“הוא אהב את שווק, אך לא יכול היה להראות לו מהו חירות, הכרת בודדותו של כל אדם, אשר בלבד היא עולה מעליו.”

“אתה צריך לדמיין אותי לבד באותו חדר במגדלן, לילה אחרי לילה, מרגיש, בכל פעם שהמוח שלי מתרומם אפילו לשנייה מהעבודה, את ההתקרבות הבלתי פוסקת של זה שהייתי רוצה שלא לפגוש. מה שפחדתי ממנו סוף סוף הגיע אליי. בתקופת הטריניטי של 1929 נכנתי והודחתי שהאל הוא אל, כרעתי והתפללתי: אולי, באותו לילה, המומר הכי מדוכא והכי מתנגד באנגליה. אז לא ראיתי את הדבר המבריק והברור ביותר – הצניעות האלוהית שמקבלת ממור אפילו בתנאים כאלה. הבן-זונה לפחות הלך הביתה ברגליו. אבל מי יכול להעריץ אהבה שתפתח שערים גבוהים לבן-זונה שמגיע מתנודד, מתקומם, מרוגז ומביט סביב בחיפוש אחר בריחה? המילים "compelle intrare" – להכריח להיכנס – נרקבו על ידי אנשים רעים עד שהפכנו לצמרת; אבל, כשהן מובנות נכון, הן חודרות לעומק הרחמים האלוהיים. הקשיחות של אלוהים עדינה יותר מרכות האנשים, והכרח שלו הוא השחרור שלנו.”

“כל ילד צריך לקבל אהבה, כל אדם צריך לקבל אותה. היא עצמה הייתה מעדיפה לקבל את אהבת אמה — האהבה שבה עדיין המשיכה להאמין, האהבה שליוותה אותה דרך הג'ונגל בדמות ציפור, כדי שלא תפחד או תרגיש בודדה מדי.”

“נמאס לי לחיות בלי יכולת לאהוב אף אחד. אין לי אפילו חבר אחד — לא אחד. וגרוע מכול, אני אפילו לא מסוגל לאהוב את עצמי. למה זה? למה אני לא יכול לאהוב את עצמי? כי אני לא יכול לאהוב אף אחד אחר. אדם לומד איך לאהוב את עצמו דרך המעשים הפשוטים של לאהוב ולהיות נאהב בידי מישהו אחר. אתה מבין מה אני אומר? אדם שאינו מסוגל לאהוב אחר אינו יכול לאהוב את עצמו כראוי.”

“עזור לי לשמור על השמן שלי שמא לא יכבה נרי באמצע היגיעה כאשר לכל האחרים יש אור בלילה עזור לי לשמור על השמן שלי שמא אשמור על משמרתי בכל כוחי ואמתין למלכי כל הלילה קדושים! שעה באה לבואו! הנה הוא בא! הנה עם שכר! ישוע בא שוב! המשיח מופיע בקרוב! עזור לי לקחת די שמן שמא אלך בלילה כדי לתת דין וחשבון טוב על כל יגיעתי עזור לי לקחת די שמן שמא יוסיף אורי לזרוח כל היום וכל הלילה וכאשר תבוא בלילה, אראה אותך ותראה אותי! הלילה יהיה ארוך; שעת בואך לא נודעת! קדושים! שעה באה לבואו! הנה הוא בא! הנה עם שכר! ישוע בא שוב! המשיח מופיע בקרוב! הפוך את נרי לבהיר יותר כאשר הלילה נעשה חשוך יותר שמא דין וחשבון הנאמנות שלי יריח טוב יותר כדי למשוך ממך שכר טוב יותר, אדוני כי אולי לא אדע מתי תופיע בהדר הלילה יהיה ארוך; שעת בואך לא נודעת! קדושים! שעה באה לבואו! הנה הוא בא! הנה עם שכר! ישוע בא שוב! המשיח מופיע בקרוב! עזור לי לקחת שמן נוסף שמא אאבד את דרכי כאשר הלילה נעשה חשוך יותר ונרי ייחלש וכאשר נרי ייחלש הזון אותו בעבורי, הו מושיעי כי בך לבך לבדי; כי בך לבדי אני בוטח! קדושים! שעה באה לבואו! הנה הוא בא! הנה עם שכר! ישוע בא שוב! המשיח מופיע בקרוב!”

“הייתי לבדי יותר מכפי שאפשר היה לי להיות אם הייתי הלכתי לבדי.”

“אם אתה שמח יום אחד, אלף אנשים מבחינים בזה, אבל אם אתה עצוב שנים, כולם רק עוברים לידך.”

“וכשחשבתי על גופתו של ריי בראואר באור הזה — או בהיעדרו — מה שהרגשתי לא היה בחילה או פחד שמא הוא יופיע לפתע לפנינו, באנשי-רפאים ירוקים ומגמגמים שמטרתם להבריח אותנו חזרה בדרך שממנה באנו לפני שנוכל להפר את מנוחתו — מנוחתו שלו — אלא גל פתאומי ובלתי צפוי של רחמים על כך שהוא כה בודד וכה חסר הגנה בחשכה שכעת החלה לרדת על צדו שלנו של העולם.”