“ואחרי שחלפה השנה השנייה, אמרה הנשמה אל הדייג הצעיר בלילה, שעה שישב לבדו בבית הקש, "הנה! עתה ניסיתי אותך ברע, וניסיתי אותך בטוב, ואהבתך חזקה ממני. על כן לא אנסה אותך עוד, אך אני מבקשתך להניח לי להיכנס אל לבך, למען אהיה עמך כאשר הייתי לפנים." "אכן תוכל להיכנס," אמר הדייג הצעיר, "כי בימים שבהם הלכת בעולם בלי לב ודאי סבלת." "אוי!" קראה נשמתו, "אין אני מוצאת פתח כניסה, עד כדי כך לבך זה מוקף אהבה.”

Irish author, poet and playwright

אוסקר ויילד היה סופר, משורר ומחזאי אירי מן המאה ה-19. בשנות ה-80 של אותה מאה הוא כתב בסגנונות ספרותיים שונים, ובראשית שנות ה-90 נעשה לאחד המחזאים הפופולריים והמשפיעים ביותר בלונדון, ונקשר מאוד לאסתטיציזם. ויילד ידוע במיוחד בזכות הרומן הגותי ״תמונתו של דוריאן גריי״, האפיגרמות שלו, המחזות שכתב וסיפורי הילדים שלו. כתיבתו מאופיינת בדרך כלל בשנינות, בלשון מלוטשת ובתצפית חדה, ושמו נקשר גם להרשעתו ב-1895 בעבירת מגונה חמורה ובקיום מעשים הומוסקסואליים.