“אתה צריך לדמיין אותי לבד באותו חדר במגדלן, לילה אחרי לילה, מרגיש, בכל פעם שהמוח שלי מתרומם אפילו לשנייה מהעבודה, את ההתקרבות הבלתי פוסקת של זה שהייתי רוצה שלא לפגוש. מה שפחדתי ממנו סוף סוף הגיע אליי. בתקופת הטריניטי של 1929 נכנתי והודחתי שהאל הוא אל, כרעתי והתפללתי: אולי, באותו לילה, המומר הכי מדוכא והכי מתנגד באנגליה. אז לא ראיתי את הדבר המבריק והברור ביותר – הצניעות האלוהית שמקבלת ממור אפילו בתנאים כאלה. הבן-זונה לפחות הלך הביתה ברגליו. אבל מי יכול להעריץ אהבה שתפתח שערים גבוהים לבן-זונה שמגיע מתנודד, מתקומם, מרוגז ומביט סביב בחיפוש אחר בריחה? המילים "compelle intrare" – להכריח להיכנס – נרקבו על ידי אנשים רעים עד שהפכנו לצמרת; אבל, כשהן מובנות נכון, הן חודרות לעומק הרחמים האלוהיים. הקשיחות של אלוהים עדינה יותר מרכות האנשים, והכרח שלו הוא השחרור שלנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←