קיום

“אבל מה אם, בין מבחירה ובין מתוך הכרח בעל כורחך, בסופו של דבר אינך משתתפת במעגל המנחם הזה של משפחה והמשכיות? מה אם את יוצאת ממנו? איפה את יושבת במפגש המשפחתי? איך את מסמנת את חלוף הזמן בלי הפחד שבזבזת זה עתה את זמנך עלי אדמות לשווא, בלי להיות רלוונטית? תצטרכי למצוא מטרה אחרת, מדד אחר שלפיו תוכלי לשפוט אם היית או לא היית בן אדם מוצלח. אני אוהבת ילדים, אבל מה אם אין לי? איזה מין אדם זה עושה אותי? וירג'יניה וולף כתבה: "על פני היבשת הרחבה של חייה של אישה נופל צלו של חרב." מצדה האחד של החרב הזאת, אמרה, יש מוסכמה ומסורת וסדר, שם "הכול כשורה". אבל מצדה האחר של החרב הזאת, אם את משוגעת מספיק כדי לחצות אותה ולבחור בחיים שאינם הולכים בעקבות המוסכמה, "הכול בלבול. שום דבר אינו מתנהל במסלול קבוע." טענתה הייתה שחציית צלו של החרב הזאת עשויה להביא לאישה קיום מעניין הרבה יותר, אבל אפשר להמר שהיא גם תהיה מסוכנת יותר.”

“לא היה לו שמץ של מושג עד אותה שעה ממש כיצד ייראו, ואף פקפק בקיומם. אך כשראה אותם ידע כי תמיד הכיר אותם, והבין איזה תפקיד מילא כל אחד מהם בשעות רבות בחייו, כשסבר שהוא לבדו, כך שכעת יכול היה לומר להם, בזה אחר זה, לא ״מי אתם?״ אלא ״אז זה הייתם אתם כל הזמן.״ כל מה שהיו וכל מה שאמרו במפגש הזה עורר זיכרונות. התודעה המעומעמת של ידידים סביבו, שרדפה את בדידותו מאז ינקותו, זכתה עתה סוף סוף להסבר; אותה מוזיקה מרכזית בכל חוויה טהורה, שתמיד חמקה זה-אך-בקושי מן הזיכרון, הושבה עתה סוף סוף... הוא ראה לא רק אותם; הוא ראה אותו. בעל החיים הזה, הדבר הזה שנולד במיטה, יכול להביט בו. מה שהוא אש מסנוורת וחונקת בעיניך הוא עתה אור קר בעיניו, הוא עצם הבהירות, ולובש דמות אדם.”

“איש נבון היה לו חובה אחת בלבד – לחפש את הדרך אל עצמו, להגיע לבטחון פנימי, לנוע קדימה בעקשנות, ללא קשר לאן היא תוביל. ההכרה הזו רעדה אותי עמוקות, היא הייתה פרי של חוויה זו. פעמים רבות התבוננתי בצורות של עתיד, חלמתי על תפקידים שייתכן שיקצו לי, כמשורר או נביא או צייר, או משהו דומה. כל זה היה חסר תועלת. לא היה לי להיות משורר, לא לקרוא או לצייר, לא לי ולא לאיש אחר. כל זה היה משני. לכל אדם הייתה קריירה אחת בלבד – למצוא את הדרך אל עצמו. הוא עשוי היה לסיים כמשורר או מטורף, כנביא או פושע – זה לא היה עניינו, בסופו של דבר זה לא היה חשוב. משימתו הייתה לגלות את גורלו האמיתי – לא גורל מקרי – ולהתגשם בו לחלוטין ולעמוד בו בתוקף בתוך עצמו. כל דבר אחר היה רק קיום מוטל בספק, ניסיון להימלט, חזרה לאידיאלים של ההמון,”

“הגורל אינו אלא המעשים שנעשו במצב קיום קודם.”

“אני אומר זאת כאן בצורה פשוטה וברורה: אני מקבל את האל. אך אני חייב לציין דבר אחד: אם האל קיים באמת ויצר את העולם, כמו שאנו יודעים, הוא יצר אותו על פי עקרונות הגאומטריה האוקלידית, ויצר את המוח האנושי כשאינו מסוגל להבין אלא שלוש ממדי החלל. אך היו ויש מתמטיקאים ופילוסופים — ביניהם כמה מהמבריקים שבהם — שסוברים שאין כל סיבה שהכל-כול או, בדרך כלל יותר, כל ההוויה נוצרה כדי להתאים לגאומטריה האוקלידית; הם אף אומרים שאולי קווים מקבילים, שבעולם האוקלידי הם לא נפגשים לעולם, נפגשים בפועל באינסוף. ולכן, אהובי, הגעתי למסקנה שאני לא מסוגל להבין אפילו את זה, ואני לא יכול להבין דבר על האל.”

“בעולם הקטן שבו לילדים יש קיום, מי שמגדל אותם, אין דבר הנתפס בעדינות כה רבה ומורגש בעדינות כה רבה כמו עוול.”

“הפחד מונע מאיתנו את מלוא הקיום”

“אל תיצור חוסר אמונה או ספק במוחותיהם של אנשים. כשאתה עושה זאת אתה הורס את חייהם ואין לך דבר לתת להם במקומו. זה בסדר אם אנשים משליכים את עצמם שולל; האשליות האלה שומרות על יומם מתנהל.”

“איני יכולה לוותר על ערכי ואמונותי למען כבוד ערכיו ומוסריו של אחר, כי אלה הם אלה שהם מגדירים מי אני. אני מעדיפה להילחם, ואף להמות, על מה שאני מאמינה בו ועל מה שאיני מאמינה בו. השתיקה אינה כבוד; היא אינה דנה באכזריות ובברוטליות, ואינה משמיטה את קיומי כבני אדם. יהרגו אותי ורבים אחרים בגלל התנגדותי לטעות והמסלול המisleading של הדתות. יעינו אותנו ויגזזו אותנו בחיים, ויאספו גם לאחר מותנו, כך נוהגים אלה המונסטרים מאות אלפי שנים.”

“חדר כושר הוא מקום קדוש שגורם לחייך להרגיש ראויים להתקיים בכך שהוא משקיע מאמץ של דאגה בבית נשמתך הנקרא גוף!”

“אין צורך פחות מדי בשימוש בהסקת דקרטס. "אני חושב, לכן אני" אומרת הרבה יותר ממה שמבוטח בו באופן מוחלט. עשוי להיראות כאילו אנחנו בטוחים לחלוטין שהאדם היום הוא אותו אדם של ימין, וזה אכן נכון בחלק מסוגיו. אך האני האמיתי קשה ככל השולחן האמיתי, ואינו נראה כבעל הוודאות המוחלטת והמניעת ספק שיש לה בחוויות ספציפיות.”

“זו יהירות מוחלטת לחשוב שאנו יכולים לדעת מה אלוהים צריך להיות או לעשות. אם איננו מבינים, עלינו להמשיך בחיפושנו או להכיר בבורותנו”

“יש חוק אוניברסלי: בכל הנוגע לשלילי ולחיובי, תמיד תצמחו בצורה עוצמתית יותר בחיובי אם קודם לכן הייתם שקועים בשלילי ההפוך לו, והתגברתם עליו בגבורה. להתקיים רק בתוך החיובי מבלי להכיר את ההפך שלו ולהתגבר עליו – זה אומר להיות רק שלד של מבנה אמיתי. משהו שקל להפיל ולפרק. עוצמה אמיתית נמצאת בידיים של מי שמשגשג בחיובי אחרי שהכיר את השלילי וכבש אותו. כי כשהשדים יגיעו, הוא יגיד להם: "אני מכיר אתכם, כבר ניצחתי אתכם, ועכשיו אתם תשתחוו בפניי".”

“אהבה, אמר המשורר, היא כל קיומה של האישה.”

“טבע האדם בכל זאת השתנה על ידי הופעתם המתחדשת תמיד של אותם מורים של תכלית הקיום: עתה יש לו צורך נוסף — הצורך בהופעתם המתחדשת תמיד של מורים כאלה ושל תורות של “תכלית”. בהדרגה נעשה האדם לחיה פנטסטית, שעליה למלא תנאי קיום אחד נוסף על כל חיה אחרת: האדם צריך להאמין, לדעת, מעת לעת, מדוע הוא קיים; גזעו אינו יכול לשגשג בלי אמון תקופתי בחיים — בלי אמונה בתבונה שבחיים.”

“אדם שאינו מאמין באלוהים הוא מי שמבוטח שאין האלוהים קיים, מי שיש לו ראיות משכנעות נגד קיומו של האלוהים. אני איני מכיר בראיות כאלה. מכיוון שהאלוהים יכול להיות מוגדר לתקופות רחוקות ומקומות נידחים ולסיבות שאינן נראות לעין, עלינו לדעת הרבה יותר על היקום ממה שאנו יודעים כיום כדי להיות בטוחים שאין אלוהים כזה קיים. לדעתי, להיות בטוח בקיומו של האלוהים או להיות בטוח שאינו קיים הם קיצוניות מוחלטות של בטחון בנושא מלא בידי דאגה ובטלה, שמעורר מעט מאוד בטחון אמיתי.”

“כל מילה שבאה אחרי "וה' אמר לי...״ היא שקר אדוק”

“אני חושבת שבני אדם עשויים להיות כמו פרפרים; אנשים מתים מדי יום בלי שאנשים רבים אחרים ידעו עליהם, יראו את צבעיהם, ישמעו את סיפוריהם... וכאשר בני אדם נשברים, הם כמו כנפי פרפר שבורות; לפתע יש כל כך הרבה יופי שנראה בדרכים שונות, כל כך הרבה מחשבות וחזיונות ואפשרויות שנוצרים, שלא יכלו להיווצר כשהאדם לא היה שבור! לכן אין זה דבר עצוב מאוד להיות שבור, אחרי הכול! דווקא בזמנים של שבירה, יש לך כל כך הרבה הזדמנויות להפוך לדברים בלתי נשכחים! ממש כמו כנף הפרפר השבורה שמצאתי, שנתנה לי כל כך הרבה מחשבות, בכל כך הרבה דרכים, הראתה לי כל כך הרבה מילים ודמיונות! אבל פרפרים צריכים לדעת, שלא משנה כלל אם כל העולם ראה את צבעיהם או לא! מה שחשוב הוא שהם עפו, הם החליקו, הם ריחפו, הם ראו, הם הרגישו, והם ידעו! והם אהבו את אלה שאיתם עפו! וזהו קיום ששווה לחיותו!”

“הייצוג של נשים בחברה, במיוחד באמצעות תקשורת ההמונים, היה המעשה ההזוי ביותר שנעשה אי פעם על אדמת הקיום האנושי.”

“כאשר אתה מאשים אחרים, אתה מאשר שאין לך כוח, ושהקיום שלך הוא רק תגובה לכוחם של אחרים.”