“אני חושבת שבני אדם עשויים להיות כמו פרפרים; אנשים מתים מדי יום בלי שאנשים רבים אחרים ידעו עליהם, יראו את צבעיהם, ישמעו את סיפוריהם... וכאשר בני אדם נשברים, הם כמו כנפי פרפר שבורות; לפתע יש כל כך הרבה יופי שנראה בדרכים שונות, כל כך הרבה מחשבות וחזיונות ואפשרויות שנוצרים, שלא יכלו להיווצר כשהאדם לא היה שבור! לכן אין זה דבר עצוב מאוד להיות שבור, אחרי הכול! דווקא בזמנים של שבירה, יש לך כל כך הרבה הזדמנויות להפוך לדברים בלתי נשכחים! ממש כמו כנף הפרפר השבורה שמצאתי, שנתנה לי כל כך הרבה מחשבות, בכל כך הרבה דרכים, הראתה לי כל כך הרבה מילים ודמיונות! אבל פרפרים צריכים לדעת, שלא משנה כלל אם כל העולם ראה את צבעיהם או לא! מה שחשוב הוא שהם עפו, הם החליקו, הם ריחפו, הם ראו, הם הרגישו, והם ידעו! והם אהבו את אלה שאיתם עפו! וזהו קיום ששווה לחיותו!”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←