ילדות

“זהו אב חכם המכיר את ילדו שלו”

“מוקדם מדי גן הילדות מרוצף בקור בכבישי האספלט של הבגרות. ואף שאין בכוחה לעצור את ההתקדמות הבלתי פוסקת הזאת, אם יכולה לשמור בקפידה על הגן היקר הזה ולהבטיח שהכבישים יהפכו לשבילים עדינים המתפתלים בו במקום לדרכים צדדיות ההורגות אותו.”

“המנהגים ממוסדים כמו מינואט מן המאה השמונה-עשרה, וילד על ברכי הגזע לומד את הצעדים והסיבובים באוסמוזה ובתצפית.”

“האם לא חברות לכל החיים נולדות ברגע שבו סוף סוף פוגשים אדם אחר שיש לו רמז (אפילו חלש ולא בטוח) של אותו משהו שהייתה לך תשוקה מולדת אליו, ושמתחת לשטף של רצונות אחרים ובכל השקטים הזמניים בין התשוקות הרועשות, לילה ויום, שנה אחרי שנה, מילדות ועד זקנה, אתה מחפש, צופה, מקשיב? מעולם לא היה לך.”

“להתחבר עם האהבה-של-לאו דוממת בתוכנו ולהתיר לה לדבר את הכאב שלה, זה דרך אחת להתחיל מחדש את הדרך לאהבה. ביחסים, בין הומוסקסואליים ובין הטרוסקסואליים, הזולת הכואב לעיתים מוצא שהבן או הבת שלו לא מוכנים לשמוע את הכאב שלו. נשים מספרות לי לעיתים קרובות שהן מרגישות נפגעות רגשית כאשר בני זוגן מסרבים לשמוע או לדבר איתם. כשנשים מדברות מהמקום של הכאב, לעיתים קרובות מתואר הדבר כ"נחישות". לפעמים נשמעות נשים שוב ושוב שבני זוגן "עייפים לשמוע את זה". בשניהם מקרים אלה פוגעים בכבוד העצמי. אלה שנפגעו בילדות לעיתים קרובות נשפלו והוזללו כשבטאו כאב. זהו מכה רגשית קשה כשבני הזוג שנבחרנו לא מוכנים לשמוע. בדרך כלל, בני זוג שלא מסוגלים לתגובת רחמים כששומעים אותנו מדברים על הכאב שלנו”

“בכל ימי ילדותו שלנו לא חיו אולי כך בחיי-שלמות, כמו בימים האלה שאנחנו חשבנו שאנחנו עזבנו אותם מבלי לחיות אותם, בימים שהשקענו בהם עם ספר אהוב.”

“היא זכרה את הסיפור מימי ילדותה, על אדם וחוה בגן, והנחש הדובר. כבר כילדה קטנה אמרה – לבלבול משפחתה – מה סוג של טיפש הייתה חוה, להאמין לנחש? אך עכשיו הבינה, כי היא שמעה את קול הנחש, וראתה כיצד אדם חכם ומכובד נפל תחת חבלו. "אכלו את הפרי, ותוכלו לקיים את תאבונות הלב שלכם. זה לא רע, זה גבורי וטוב. תושבחו על כך. וטעים הוא.”

“התחלות המוסריות מתעוררות בגיל צעיר מאוד, עוד בילדות. ילדי גן מתנדבים מתוך עצמם להעניק משחקים ולעזור לאחרים, ולנסות להרגיע אנשים שנראים במצוקה.”

“יש לנתח את כל האמונות המגבילות והמתחמים שרכשנו בילדות, מהמשפחה, מבית הספר ומהחברה”

“אף אחד לא נראה מבפנים כמו שהוא באמת. גם אתה לא. גם אני לא. אנשים הרבה יותר מורכבים מזה. זה נכון לגבי כולם. אמרתי, "את מפלצת? כמו אורסולה מונקטון?" לטי זרקה חלוק נחל אל תוך הבריכה. "אני לא חושבת כך," היא אמרה. "מפלצות באות בכל הצורות והגדלים. חלק מהן הן דברים שאנשים פוחדים מהם. חלק מהן הן דברים שנראים כמו דברים שאנשים פעם פחדו מהם לפני הרבה זמן. לפעמים מפלצות הן דברים שאנשים צריכים לפחד מהם, אבל הם לא." אמרתי, "אנשים צריכים לפחד מאורסולה מונקטון." "אולי. ממה את חושבת שאורסולה מונקטון מפחדת?" "לא יודעת. למה אתה חושב שהיא מפחדת ממשהו? היא מבוגרת, לא? מבוגרים ומפלצות לא מפחדים מדברים." "אה, מפלצות כן מפחדות," אמרה לטי. "בגלל זה הן מפלצות. ולגבי מבוגרים..." היא הפסיקה לדבר, שפשפה באצבע את אפה המנומש. ואז, "אני הולכת להגיד לך משהו חשוב. גם מבוגרים לא נראים מבפנים כמו מבוגרים. מבחוץ, הם גדולים וחסרי מחשבה, והם תמיד יודעים מה הם עושים. מבפנים, הם נראים בדיוק כמו שתמיד נראו. כמו שהם נראו כשהיו בגילך. האמת היא שאין מבוגרים. אף אחד. לא אחד, בכל העולם כולו.”

“אגדות היו החוויה הראשונה שלה עם היקום הקסום, ולא פעם היא תהתה מדוע אנשים בסופו של דבר מתרחקים מן העולם הזה, ביודעם את השמחה העצומה שהילדות הביאה לחייהם.”

“כאשר אתה גדל, האחים שלך הופכים לשכנים והאחווה הבלתי מותנית שלך הופכת לשכנות מותנית.”

“נוף ילדותה לא היה אדמה, אלא סופה של אדמה – הגבעות הקרירות, המלחיות, הנוזלות של האוקיינוס האטלנטי. לפעמים אני חושבת שהראייה שלי את הים היא הדבר היחיד והמבריק ביותר שאני בעלתו.”

“חלומות הילדות—אגדותיה הקלות כאוויר; עיטוריה החינניים, היפים, האנושיים, הבלתי־אפשריים של העולם שמעבר: כה טוב להאמין בהם פעם, כה טוב לזכור אותם משהתבגרו, שכן הפחותים שבהם מתרוממים למידתה של צדקה גדולה בלב, המתירה לילדים הקטנים לבוא אל תוכה, ולשמור בידיהם הטהורות גן בדרכיה האבניות של העולם הזה”

“אנשים עוברים כמה שלבים עוקבים בהתבגרות מינקות, כולל ילדות, גיל ההתבגרות, בגרות צעירה, אמצע החיים וזקנה. כל שלב מציב אתגרים ייחודיים המחייבים אדם לשנות את האופן שבו הוא חושב ופועל. המניע לחיפוש שינוי משמעותי באופן שבו אדם תופס את העולם ומתנהג משתנה. שינוי בתפיסת עולמו של אדם יכול להתחיל בתחושת מודעות גוברת לכך שאדם אינו מרוצה מהיבט כלשהו בחייו, דבר שגורם לאדם לשקול במודע לשנות את אורח חייו. האגו עשוי להתנגד לשינוי עד שרמת אי-הנוחות של אדם נעשית בלתי נסבלת. אדם יכול להפעיל היגיון כדי להתגבר על מנגנון ההגנה של האגו ולשלב במכוון תיקונים נחוצים באמונותיו ובהתנהגותו המיושנות או הבלתי יעילות של אדם. התחושה העדינה שמשהו אינו כשורה בחייו של אדם יכולה להוביל לשינוי הדרגתי או מהיר במחשבותיו המודעות של אדם ובתפיסתו את החיים. התנגדות לשינוי יכולה להאריך את האומללות בעוד”

“סוד אושרו של הילדות הוא להצליח להיות מאושר עם הדברים הפשוטים ביותר שאפשר!”

“אגדות הן בריאות לילדים. ככל שהם גדלים, החשיבה הקסומה דועכת, אבל מעגלי המוח היצירתיים שנוצרו בעקבות האגדות נשארים לנצח.”

“בתקופות מוקדמות יותר בהיסטוריה, גיל ההתבגרות היה כמעט בלתי מוכר... כיום, התקופה שבין הילדות לבגרות עשויה להימשך למעלה מעשר שנים. בגרות נדחית היא שם נרדף לאחריות נדחית.”

“אני חושב שבכל פעם שאתה כותב לגילאי הביניים, אתה כותב לקוראים צעירים הלכודים בכמה מובנים בין שני עולמות: בין הילדות לבגרות, בין החברים שלהם להורים שלהם.”

“אין לי מה להתחיל ממנו", תתלונן תלמיד לכתיבה, ואני אומר להם: התחילו עם ילדותה. חסמו את האף וצלצלו לתוך המים, וכתבו כל הזיכרונות שלכם ככל האפשר באמת. פלנרי אוקונור אמרה שמי ששרד את ילדותו יש לו חומר לכתיבה לכל ימי חייו. אולי ילדותה שלכם הייתה קשה ומרה, אבל קשה ומרה זה בסדר אם היא נעשית טוב. אל תדאגו עכשיו לעשות אותה טוב, אבל רק הורידו אותה על הנייר.”