ריצ'ל גודריץ'

“הזמן חולף…..ומיליארד חיים מושפעים בדרכים שלעולם לא נדע.”

“כך או כך, אני חושבת שכולנו נועדנו ללמוד את אותם שיעורים בחיים. אמיתות אוניברסליות הן אמיתות אוניברסליות. אי אפשר לשנות אותן.”

“יש דברים הידועים — דברים שנחוו, הורגשו והובנו — שמילים אינן מסוגלות להעביר. הניסיון לעשות זאת רק מדלל את מהותם ועושה להם עוול.”

“טוב לב הוא לחרוג מדרכך כדי לעשות טובות הנחשבות נפלאות בעיני המקבל.”

“זו עצה, לא מצווה. אל תבלע אותה בשלמותה עד שתהיה בטוח לחלוטין שניתנה לך עצה טובה ובריאה.”

“כן, האושר תלוי בסבל. כי כולנו חשים גל של אושר לאחר שמצבנו משתפר מסבל שסבלנו זה עתה.”

“גם בין פנים מוכרות, אנשים חשים לעיתים קרובות בלתי נראים ושוממים, כמו אי במים קרים או צל הנבדל מן ההמון. היו הסיבה לכך שאחר לעולם לא ירגיש לבד.”

“הדרך היחידה לשנות את העולם היא להפסיק לחשוב שזו עבודה עבור סופרמן. הכוח האמיתי נמצא בידיים שלך.”

“אי אפשר להעריך את מה שמעולם לא חווית. למרבה הצער, הערכה מלאה נוטה לבוא רק לאחר שהחוויה כבר חלפה.”

“מסתורין, מדוע אתה כה מושך בעיניי? אתה מעוור אותי בפחד, מניח תקווה על לשוני, ובנשיקה קרה מושך אותי קדימה. זהיר ורועד, אני הולך בעקבותיך.”

“החיים הם ללמוד לקחת את ידו של אלוהים.....ולהחזיק חזק.”

“הסקרנות הרגה את החתול, אבל לא לפני שלימדה אותה שדבורי דבש אינן מתוקות, שציפורי ציוץ מגיבות לאט, שעכברים יכולים לשמש גם כצעצועים וגם כמזון, שכלבים גדולים אוהבים להתכרבל, שנפילה אינה תעופה, ששמנת נוזלת מפרות עצלות, שיש להימנע ממים בכל מחיר, שמרחצאות אינם דורשים להירטב, שחסד ואכזריות נופלים לעיתים קרובות מאותה יד, ושמנועים נותרים חמימים בנוחות זמן רב אחרי שהמנוע כבה.”

“רגעים נדירים ויקרים, כמה אני כמהה לחיות אתכם לנצח! לו רק מתיקותכם לא חדלה לגעת בשפתי, והפרפרים שאתם מעוררים לא היו דועכים עוד לעולם. אני חולמת על זרועכם המושטת עד אין קץ כדי לאחוז בידי המושטת. אך אבא זמן, בהיותו אדון אכזר, לא יעניק משאלה כזאת. ולכן אני טומנת אתכם כמזכרות אהובות, שמורות בקופסת אוצר הקבורה בלבי. ובזמני בדידות, אוציא אתכם אל המראה כמו קשתות בענן.”

“זה דבר מתוק לשבת בשקט בחשכת הבוקר המוקדמת ולדבר עם אלוהים במשך זמן מה. מדהים מה אתה מרוויח מן השיחה.”

“אני הייתי כאן במסע שאין לו סוף. אני שומעת אתכם מתבדחים על ללכת לשום מקום במהירות. ובכן, אולי החיים הם בדיחה ואני הטיפשה שחולמת להיות ראשונה אבל מסיימת אחרונה. החיים הם מבחן—גזר דין שאיני יכולה להימלט ממנו. בלבול וייאוש קורעים אותי ומתהפכים לשנאה. יש עוד כל כך הרבה לפענח, אבל כבר נעשה מאוחר מדי. אם יכולתי לענות על מחצית השאלות שבמוחי, אם יכולתי למצוא את המקום שאליו אני שייכת, אם מילים היו קרובות בעוצמתן ובעומקן לחומת הרגשות שעליה אני מטפסת אז הצער לא היה כה שגוי. אין דרך לגרום לכם להבין. אפילו סימפוניה שלמה לא תוכל לנגן את הצלילים השבורים בנפשה של ילדה אחת. הילדה הזאת צורחת ואף אחד אינו שומע אותה, עד שהדמעות מתייבשות ועכשיו היא פשוט כבר מבוגרת מדי. איני רוצה לשמוע את הפילוסופיות, את הדעות, את ההערות, את ההיגיונות הנוראים. מילים נועדו לרפד את המוח ולהילחם בבדידותו של הלב. ובכל זאת, השתיקה מצמררת עד העצם וקורעת את הנפש לגזרים. היא לעולם אינה מתכוונת לפגוע או להזיק, רק להשתייך. למצוא את האמת בין שקרי בני התמותה, לשיר את שירה היחיד. אבל יום אחד המירוץ הזה יסתיים, ואם היא תגיע אחרונה, אני מתפללת שהראשון יביט עמוק יותר מן האחרים, יחייך, ואז יעבור הלאה. זכויות יוצרים 1985”

“ככל שהחלום גדול יותר, כך הסיפור טוב יותר”

“תלעס קצת בכל יום, כי קשה לבלוע פשטידה שלמה בבת אחת.”

“מטרות הן כוכב הצפון שלי. המצפן שלי. המפה שמנחה אותי לאורך הדרך שאני מבקשת ללכת בה. מטרות הן מניעים עם רוח במפרשיהם—הן נושאות אותי קדימה למרות הסערות.”

“לפני שאתה נוקט את הצעד הראשון ההוא, הסקרני, הכפוי, הזדוני או הנקמני, זכור זאת: הרבה יותר קל פי אלף להחליק לתוך בור בוצי מאשר לטפס ממנו החוצה.”

“ככל שתתבכיין יותר, כך הבטן שלך תכאב זמן רב יותר”