“רגעים נדירים ויקרים, כמה אני כמהה לחיות אתכם לנצח! לו רק מתיקותכם לא חדלה לגעת בשפתי, והפרפרים שאתם מעוררים לא היו דועכים עוד לעולם. אני חולמת על זרועכם המושטת עד אין קץ כדי לאחוז בידי המושטת. אך אבא זמן, בהיותו אדון אכזר, לא יעניק משאלה כזאת. ולכן אני טומנת אתכם כמזכרות אהובות, שמורות בקופסת אוצר הקבורה בלבי. ובזמני בדידות, אוציא אתכם אל המראה כמו קשתות בענן.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←