קילרוי ג' אולדסטאר

“יסודות הניסוי והטעייה, בדומה לאדמה ולשמיים, ולאש ולמים, מתווים את יחידות המרכיב של חיינו. חיים במלוא העוצמה כוללים יותר כישלונות מהצלחות. אנו רוכשים מיומנות בחיים באמצעות גילוי נכונות לטעות בתום לב וללמוד מכל תלאה. כל מאמץ שאינו מצליח להשיג את התוצאה המצופה שלנו הוא מתסכל, ובצדק. האמת היא שללא רעיונות וחלומות, ובלי נחיתות התרסקות מזדמנות, אדם לעולם לא יוכל לקוות לבצע מעשים ראויים כלשהם שימתנו אכזבה אישית מהדהדת. הצלחה משמעותית מוגדרת בסופו של דבר כאשר אדם מת, כאשר ניתן לשפוט כמכלול שלם את מפעל חייו כולו, שהוקדש לביצוע מעשים מלאי תשוקה וחמלה.”

“האנושות לא יכולה להתקיים בלי האמנות החדשנית, שמתרגמת מחשבות חמקמקות למשהו מוחשי. הגלריה האנושית נעה מציורי מערות גולמיים ועד לשפה החופשית של האמנות המודרנית. האוסף הצבעוני של סיפורי העידנים מתאר את כל מה שהאנושות יצרה מתוך דחף פנימי. כל דור מוסיף את הנדבך שלו לפסיפס הקוסמי המרהיב, שמכיל את כוח החיים של כל הנשמות.”

“שום היבט יפה של האנושות אינו זר לאדם בעל נפש צלולה”

“היקום הוא נצחי; כל אדם מופיע בזרם הזמן, ואז נעלם. האגו אינו שורד. החיים משמעותיים אף על פי שהם מסתיימים. תוצרי החיים האנושיים שאנו מוקירים – אהבה, אושר, יופי, אמנות, טוב לב, – יש להם ערך גם בלי להיות נצחיים. עלינו להתגבר על הפחדנות האנושית כדי לחיות חיים בכבוד.”

“אנו חיים מתוך מודעות על ידי קצירת סצנות מעוררות השראה כדי לשים לב אליהן, כולל ההרים והאוקיינוסים, הפרחים והעצים, האהבה והחברות, המוזיקה והספרות, האמנות והשירה.”

“מחשבות מדיטטיביות מסייעות לאנשים להימלט מחיי פנטזיה ריקים ולשוב ולהתחבר אל המציאות האולטימטיבית”

“כל הטענות הפילוסופיות, כל ניסיון לחשוב, לרבות כל מעשה של ניסוח בעל פה או בכתב של טיעון ורעיונות המובעים מטפורית, כפופים לדינמיקה ולמגבלות של השפה האנושית. המחשבה המדוברת היא רק חלק מכל מסר פילוסופי; החלק האחר אינו נאמר משום שאי אפשר לומר אותו. לבה של כל טענה פילוסופית מהדהד בהד השתיקה, המחשבה השוכנת בין השורות.”

“בני אדם מחלקים באינטואיציה את הזמן לעבר, להווה ולעתיד. אנו תופסים את העבר כבלתי ניתן לשינוי וקבוע, את ההווה כמשקף את המציאות, ואת העתיד כבלתי מוגדר ומעורפל. ככל שהזמן חולף, הרגע שהיה פעם חלק מן ההווה נעשה חלק מן העבר; ורגע מן העתיד שעד כה לא התממש מגיע ונעשה ההווה החדש. העבר הוא תיעוד, ההווה הוא ממשי, והעתיד הוא מחשבה דמיונית.”

“החטא הקדמון הוא מעשה שמתחיל מעצמו משום שהוא מעיד על רצון חופשי אנושי. אילו האנושות הייתה נטולת רצון חופשי, הדבר היה מגביל את המין האנושי לחיים על פי אינסטינקט. אדם שחי על פי אינסטינקט עשוי לשרוד במשך זמן מעורר קנאה, אך לעולם לא יחיה קיום הרואי. סיפורו של כל גיבור מתחיל באדם לא מסופק ואופטימי היוצא מן המרחבים הנוחים של עולמו היומיומי הרגיל, ניצב מול כוחות בעלי עוצמה מופלאה, ונלחם בקרב אישי נשגב. הגיבורים המסורתיים הגדולים ביותר היו לוחמים ששרדו בשדה הקרב ולמדו לקחים יקרי ערך של כבוד, אהבה, נאמנות ואומץ. לוחמים הרואיים ומבקשי רוח יצאו למסע תובעני, מבחן ממושך, שאפשר להם להתעלות מעל תשוקתה השטחית של אישיותם רק לשרוד. באמצעות עמידה בקשיים, חוויית מפגשים עוצרי נשימה עם העולם הפיזי, ועוברתם רנסנס רוחני, הגיבור רוכש תחושת גילוי עצמי שנקנתה בעמל רב, מבין את מקומו בחברה, ומקבל את תפקידו כמורה. גיבור הוא נושא אור, חוכמה ונדיבות. הגיבור שב אל החברה ומשתף את שיא ידיעותיו בכך שהוא מקדיש את חייו ללמד אנשים אחרים.”

“אין נתיב טופולוגי אינטלקטואלי ממופה מראש המוביל אל האמת. האמת היא תהליך של ניהול דיאלוג חקירתי מחפש עם עצמך בניסיון לבחון ולהבחין בתכניו של מוחו של אדם עצמו. כל אדם חייב לשאול את עצמו או את עצמה מהו הדבר החיוני בחיים.”

“בניגוד לבעלי חיים, בני האדם מפרשים ללא הרף מי אנחנו. הקצב המנטלי של התודעה האנושית הוא זרם של מחשבה המצוי בתנועה מתמדת. התפתחותה של מודעות מודעת היא תהליך לכל החיים של פירוש העולם החיצוני באמצעות כלי התצפית, הזיכרון והדמיון; בתוספת מחשבות רציונליות, הרהורים מדיטטיביים, אינטואיציה, וכשפים חופשיים. בכל יום אנו יכולים לעבוד במודע כדי לשנות את הווייתנו או להישאר קפואים מבחינה מנטלית.”

“באנו מאיזשהו מקום ואנו נעים בכיוון מסוים. בלי זיכרונות, איננו יודעים מאין באנו, ואיננו יכולים להשליך את מסלולנו העתידי. בלי מודעות חדה להיסטוריה שלנו, איננו יכולים להעלות כל השערה משמעותית או לעסוק בכל השערה מועילה בנוגע לעתיד האנושות. בלי לדעת מאין באה האנושות ובלי להרהר לאן האנושות הולכת, לעולם לא נוכל לגעת בהבנה מקיפה של המיתולוגיה והחידה של הטבע האנושי. מחזה כזה היה מונע מאיתנו להבין מה פירושו האמיתי של להיות אנושי. זיכרונות מלודיים מסייעים לנו לחוש בעצמותינו מהו הקיום בפועל במלוא הודו האסתטי.”

“רחם העולם יולדת אותנו. הלכלוך שלי נובע מאותו עפר שממנו צומחים כל הסיפורים. האור הפנימי שלי מחבר אותי עם כל שאר היצורים המאכלסים את העולם הזה של סלעים, אוויר, עשב, יערות ומים. הקוד הגנטי שלי קושר אותי לבלי הפרד עם כל הטבע. אני נכנס אל המכלול בנהר החיים ביכולת להגיב בעוד החיים נפרשים לפני עיניי הילדותיות. תחבושת המרפא הביתית שלי אולי לא תועיל לאנשים אחרים. אף על פי כן, על כל אחד מאיתנו לכתוב את סיפוריו, משום שכל אחד מאיתנו שואף להגיע למידה גדולה יותר של מודעות לאותנטיות של עצמו. אנו חבים חובה מוסרית למשפחתנו, לידידינו ולעצמנו, כמו גם לקהילה, לעשות מאמץ נחוש להפיק מן החיים את המרב. עלינו להריע לכל מאמץ לחקור את מצבו של האדם. גם אם כתיבתי אינה אלא ניסיון מגושם ללכת באותם נתיבים שאנשים אחרים סללו בבהירות, בדיוק, חדות וסגנון גדולים הרבה יותר, הרי זה מעשה של הגדרה עצמית לייחס לעצמך כל פילוסופיה שהיא. הפילוסופיה מייצגת אמנה חיה; זהו חיים של פעולה.”

“השתנות עצמית מתחילה בתקופה של חקירה עצמית. שאלות מובילות לשאלות נוספות, מבוכה מובילה לתגליות חדשות, ומודעות אישית גוברת מובילה לשינוי באופן שבו אדם חי. שינוי מכוון של העצמי מתחיל רק עם תיקון התפקודים הפנימיים של מוחנו. תפקודים פנימיים מחודשים משנים בסופו של דבר את האופן שבו אנו רואים את הסביבה החיצונית שלנו.”

“לבני האדם יש את מתנת החירות האישית וחירות הנפש. לכל אחד מאיתנו יש ריבונות על הגוף והנפש כדי להגדיר את עצמנו ולאמץ את הערכים שאנו מבקשים להמחיש. אוטונומיה אישית מאפשרת לבני האדם לנקוט פעולה עצמאית ולהשתמש בתבונה כדי לבסס ערכים מוסריים. אנו חלק מן הטבע. התודעה, הקוגניציה האנושית והמודעות לתמותתנו מאפשרות לנו לכתוב לעצמנו מציאות הישרדות עצמאית ולא רק להגיב לכוחות הסביבה.”

“אדם יכול להשתחרר מדפוס מושרש של חוסר יכולת מנטלית או 'אי-שפיות דעת' (חוסר שליטה שכלית) באמצעות קריאה, כתיבה, חשיבה ובחינה של הסביבה בחיפוש אחר גורמים חיצוניים משמעותיים שיעצבו מסע של נפש, גוף ונשמה.”

“החיים חמקמקים, עלינו לשלוט בהם בהווה.”

“גישתו של אדם יוצרת את הטון של חייו. הביטוי הגבוה ביותר של כבוד האדם הוא לחיות חיים בעלי תכלית, המוקדשים לעקרונות ומפגינים חמלה כלפי אנשים אחרים.”

“הזיכרונות החזקים ביותר שלנו כוללים את הטעם והריחות של מאכלים שנהנינו מהם בילדותנו, בין השאר משום שהם מזכירים לנו מי האכיל אותנו בארוחה.”

“אריסטו הכריז כי ״סימנה של תודעה משכילה הוא היכולת לארח מחשבה מבלי לקבל אותה״. האם המתח המובנה בין רעיונות מנוגדים יוצר אור מנורה של ראייה סטריאוסקופית? האם החיכוך המנטלי שמייצרת אנטינומיה, סתירה בין שני עקרונות הנראים תקפים באותה מידה או בין מסקנות הנגזרות כהלכה מעקרונות כאלה, מוביל למלחמה בתוך הנפש או שמא השפשוף הטבעי של מחשבות שוחקות מדרבן את הנפש ליצור מחשבות מטפוריות מרגיעות כדי להשיג שלום מושגי?”