קילרוי ג' אולדסטאר

“אינטליגנציה בבן או בת זוג היא תכונה על-זמנית”

“שלווה אישית טמונה בסידור מסודר של הנפש, המתרחש בכל פעם שאדם עוסק באמנות המעודנת של הרהור בחוויות אישיות, בהרמוניה של הזמן המוקדש לאנשים אחרים, בקריאת ספרים גדולים ובעבודה על שיפור עצמי.”

“חשוב למדוד את עצמנו לפחות פעם אחת בחיים, לצאת למסע אודיסיאה אישי שבונה פריזמה מבהירה של הווייתנו.”

“המסע הקשה ביותר שאחד מאיתנו אי פעם עושה בבגרותו הוא החזרה אל בית הוריו. ביקור בבית מזכיר לנו את כל אירועי הילדות שעיצבו אותנו. החזרה הביתה מחזירה אותנו אל בני המשפחה ואל האני הקודם שלנו.”

“אנו שוכנים בעולם פנימי הנתון לגיוון. מדי יום אנו עוברים שינוי אישי המבוסס על חוויות, מחשבות ורגשות.”

“כל מחשבותינו – הרעיונות – ניתנות למעקב אל תחושה, אל מפגש עם העולם שמשאיר רושם על התודעה.”

“אנחנו מחכים זמן רב מדי כדי לומר לאנשים שאנו אוהבים שהם עצם הסיבה לקיומנו. אנחנו מניחים שאשתנו, ילדינו, בני משפחה אחרים וחברינו מבינים את אהבתנו ואת חיבתנו. אנחנו מניחים שאנשים שאכפת לנו מהם מבינים את האידיוסינקרטיות האניגמטיות שלנו ומקבלים ברצון את הסיבות המוסתרות מאחורי המוזרויות המוחשיות שלנו. אנחנו מניחים שאנשים אחרים חשים שאנו נאבקים בגבורה בנוף המושחר שלנו. אנחנו מניחים שאנשים אחרים מבינים את מאבקנו לדלות משמעות בין האפר שנפלט מן הנסיבות האבסורדיות שבתוכן אנו פועלים. לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולומר לאנשים הרגישים שאכפת לנו מהם שאנו אוהבים אותם ולהסביר שהמוזרות המגושמת שלנו אינה דחייה שלהם.”

“סיפור סיפורים הוא אמנות עתיקה. ההדהודים הזוהרים של סיפורים מבטאים את מה שאיננו יכולים לנסח ישירות. כשאנו שומעים את סיפורו של מישהו, אנו מגיבים לניצוץ האנושיות שבתוכנו, המבקש לצאת אל האור ולברך את העולם. כשאנו מספרים את סיפורי חיינו, אנו נותנים קול לאנשים נטולי דיבור, אנו מנציחים את האנשים שאנו אוהבים או שאהבנו, ואנו מעבירים הלאה את היכרותנו עם העולם הטבעי והפיזי.”

“המוח מעניק לאדם את החוסן הנפשי לשרוד כל משבר גופני או רוחני. לעת עתה, אני מספק את עצמי בכך שאני בונה חנות קטנה בחלקו האחורי של מוחי, מקום שבו שוכנת הדממה ואליו יכולים לבוא לבקר רעשן של מחשבות. אני בונה חדר משלי, חדר שאליו אוכל לסגת כשיידרש, מקום שבו אני תמיד מתקבל בברכה בלי קשר לקישוטיה של החיים הרגילים והסופיים האלה. איני זקוק להרבה בכל הנוגע לתגמולים ארציים, אך בוודאי לא אמאס במזון, במשקה, בחברות, באהבה, בחיבה, בידידות, או בהנאות גופניות, רגשיות, רוחניות, אסתטיות וחושניות אחרות, המוצאות את דרכן אל מפתן ביתי הצנוע.”

“ילדינו הם מרכיב אינטגרלי בסיפורינו כשם שאנו בשליהם, ולפיכך כל ילד פועל כשליח אביר לשאת את סיפוריהם של אבותיו אל העתיד. לשלול מילדינו את תאי הסיפור הנוגעים להיווצרות שכבת האוזון החוגרת את האטמוספרה של סאגת אבותינו ואת עיצוב העצמיות בידי ההורים, פירושו לשלול מהם את הזכות הקדושה לתבוע את קדושת מורשתם. בהתאם לכך, כל ילידי המצח המקומט נושאים באחריות הקדושה מכל לספר לקרוביהם ולבני משפחתם את הסיפור הבלתי נשכח של הימים הציוריים שבילו בילדותם כילדי טבע, מתיזים במערומיהם התמימים בנחל הזמן והמרחב האינסופיים. עלינו לתעד בקפדנות את תולדות משפחתנו וגם לשרבט את סיפורנו האישי.”

“אדם שמוצא חסד לעולם אינו חסר את האומץ להתמיד, להישאר נחוש בעקרונות ובמעשה מול קריסה קלה אל כעס, שיגעון והרס עצמי, כאשר הוא חי בעולם כאוטי יותר ויותר, מלא סכסוך מזוין, טרור ומחלוקת תרבותית.”