קילרוי ג' אולדסטאר

“אומרים שהטרנספורמציה האישית שמובילה למימוש עצמי – אותו כוח טרנסצנדנטי שמוביל לשיא ההישגים האנושיים – מתרחשת על הגבול שבין המודע לתת-מודע, ושאנחנו חולמים, אנחנו ממיסים את הגבול הזה. במילים אחרות, אנחנו חולמים עולם לתוך קיום, ואנחנו התוצר הקולקטיבי של חלומות חיינו. אם האורקלים צודקים, אני חלמתי אותך לתוך הקיום, ואת מייצגת את נקודת המפגש האמיתית בין חלום למציאות.”

“ריפוי עצמי דורש פעולה אדירה, נכונות לחרוג מן הנורמטיבי כדי לגלות משהו חורג ומרומם.”

“יכולת בלתי נדלית לעסוק בחטא היא מה שהופך בני אדם ליכולים לחיות חיים של מעלה. לטעות הוא אנושי; לבקש כפרה הוא מעשה הישועה הייחודי של האנושות. בכל פעם שאדם נכשל, לעיתים קרובות תחושת הייסורים העצומה שלו היא שמניעה אותו קדימה לנסות שנית, באופן נדיב הרבה יותר מכפי שדמיין מלכתחילה. הצורך בגאולה דוחף אותנו לנסות שוב למרות שגבנו נושא את המשקל הנורא של אסונותינו הגדולים ביותר. אין אדם נדיב כמי שלבסוף פגש הצלחה אדירה לאחר שסבל קודם לכן נתיב דומע של קשיים ומכשולים חוזרים ונשנים. במאמץ לגאול את כבודנו האבוד, במאמץ להשיב את הכבוד העצמי, אנו מוצאים את עצמנו האמיתיים. בעבודה עצמאית לשיפור עצמנו ובמאבק להגשים את ערכינו היקרים, אנו מצילים את עצמנו ובו בזמן מרוממים את כל האנושות.”

“ההיסטוריה האנושית היא הסיפור העתיק של העימות הטבורי בין יחיד בודד לבין חברה קבאלית. יחסי אהבה-שנאה מגדירים את ההיסטוריה האישית שלנו עם החברה, שבה דיכוי הייחודיות למען הטוב הקולקטיבי נאבק בתפיסה שמטרת החברה היא לאפשר לכל אדם לפרוח. מאפיין בולט של ההתפתחות התרבותית כרוך בכך שחברות מלמדות ילדים את הסובלימציה של דחפים או אידיאליזציות בלתי מקובלים, מתוך כוונה מודעת להפוך את הדחפים האינסטינקטיביים הבלתי הולמים שלהם למעשים או להתנהגות המקובלים חברתית. הפרדוקס טמון בתפיסה שלפיה כדי שכל אדם יוכל לפרוח עליו לשמר את המרקם הרוחני של עצמו, תהליך המחייב את היחיד להתנגד לריסון החברתי, להידחק כנגד הקהילה, ולדחות את חומות המסורתיות המבקשות לכלוא אותנו. האירוע המכריע המגדיר בחייו של אדם מייצג את שחרור העצמי מן הקונפורמיזם המשתק, תוך דחייה נחרצת של ההיענות לגחמות העל-אני של החברה.”

“חיים שנבחנו, חקירה חידתית של המציאות, נדרשים כדי שאדם יממש מסע רוחני נשגב. נשמה מהורהרת נידונה לחיות את החיים בעוצמה רבה יותר ממי שעסוק אך ורק בקיום חיצוני.”

“בלי קשר לאיזו פילוסופיה דתית או אינטלקטואלית מנחה את תוכנית חייו של אדם נאור, שליטה עצמית ממלאת תפקיד חשוב, אם לא מהותי,”

“כל האנשים הפילוסופיים והסקרנים חולקים ספקות, חווים אימה, סובלים כאב וסובלים מבדידות. האדם החושב מקבל שהחיפוש הוא חלק מן ההרפתקה של החיים לא פחות מן היעד הסופי. המסע שאנו עושים הוא קריטי לחוויית קיום בעל משמעות, ממש כשם שההגעה בפועל אל המטרה המבוקשת היא קריטית. האם נגיע בהצלחה אל הייעוד המבוקש שלנו, הוא רק חלק מן המשוואה. המטרה הסופית אינה להגיע לאיזו נקודה על הגבעות הרחוקות, אלא לרכוש ידע עצמי ולהגביר את המודעות העצמית לאורך המסע הארוך דרך הזמן.”

“החמלה שלנו, הרוחניות שלנו והערכתנו את היופי מעניקות לנו את היכולת לאהוב.”

“יהירות – המצב הסובייקטיבי או האינטואיטיבי של ביטחון עצמי – היא סימן לבורות. בגרות באה עם המפגש עם הנורא ועם הלמידה על מה שאדם יכול לשאת.”

“מחשבותינו מעצבות אותנו. אנו נעשים לאובססיות שלנו. מחשבותינו יכולות לשעבד אותנו או להציל אותנו.”

“כל החיים הם אמפיתיאטרון שבו כל אחד מאיתנו משמש כחבר קהל מעריך, עד שהמחזה הנשגב מסתיים במותנו. הפרקים והפסוקים בסיפור חיינו משקפים את מה שאנו מעריכים – עד כמה אנו מוקירים את זמננו לעבוד, לשחק, לצחוק, לבכות וליצור.”

“כל אחד מאיתנו הוא הממחיש של הסאגה האישית שלנו; אנו יוצרים את רוח הרפאים של העצמי. אנו הדמות הראשית בסיפור האישי שלנו, וגם עדים ומגיבים לעלילותיהם של אנשים אחרים שאנו מעריצים. כל אחד מאיתנו הוא המלחין של הסיפור האישי המתפתח שלנו; אנו הגיבור של סיפור חיינו האישי.”

“היסוס ופחד עלולים לשתק כל סיכוי להצליח ולהוביל לסערות מערבולת של חרטה שמזינות את הסיוטים המופלאים ביותר שלנו.”

“אנו חוששים משינוי משום שהוא מתעקש שנזנח מבנים שהוחזקו זמן רב ואינם מתפקדים עוד כראוי.”

“כהרף עין, כל הימים התמימים של העבר, ההווה והעתיד יתמזגו לתוך תהום הנצח הבלתי נודעת. רק שרידים קלושים מהקיום החולף והשברירי שלנו יגיעו לדורות הבאים. בקמטי הזמן, הבתים שלנו יתפוררו. חברות שעבדנו בהן ייסגרו או יתמזגו עם תאגידים חסרי פנים אחרים. מה שישרוד אחרינו הם הילדים שלנו והמילים שלנו.”

“סיפור המשמעות של להיות אנושי לעולם אינו שלם. כל דור יוליד את חלקו שלו בקומדיות ובטרגדיות, בטיפשים ובגאונים. מה שהיוונים התחילו, שאר העולם ימשיך לבנות עליו. הסיפורים הישנים ימשיכו להסביר מאין באנו, בעוד הסיפורים החדשים יאירו לאיזה כיוון נוטה האנושות. אוסף הסיפורים העתידיים של האנושות יוסיף לספרייה המצטברת של הסיפורים שסופרים מן העבר סיפרו, ואנתולוגיה של סיפורים שיתופיים תשפוך אור על האחידות של הרוח האנושית בשאיפותיה, בכוחותיה, בתהפוכותיה ובחכמתה.”

“המיתולוגיה והדת רלוונטיות ומרשימות, שכן כל אחת מהן מייצגת אמיתות דמיוניות – השלכות של תשוקותיהם העמוקות ביותר של בני האדם – המעורבות בשברי מציאות עובדתית.”

“אהבה היא הישועה האולטימטיבית של הנשמה”

“הפתוס של חיי האדם מלמד שאידול האגו הוא אחיזת עיניים. רק על ידי חיים בהרמוניה עם העולם כולו יכול אדם לזקק אושר הזורם מטיפוח מצב של קשיבות.”

“עלינו להוקיר את זיכרונותינו ממש כשם שאנו מוקירים את חלומותינו, משום שללא חלומות וזיכרון חיי האדם היו עצובים, אכזריים וחסרי משמעות.”