“אני רואה את עצמי כשמיים סקוטיים: יש ענני גשם, קשתות ושמשות שרצות ועוקפות זו את זו, מתערבבות יחד ורוקדות זו עם זו! אתה רואה את כל זה בתוך שניות מרגע שמרימים את המבט! זהו שמיים חיים, הם נושמים והם אמיתיים! ואני חושבת שכאשר תסתכלו עליי, תראו קודם כול את ענני הגשם שלי, כי רק אחרי ענני גשם יכולות לבוא הקשתות. אתה מבין, אם הקשתות באות קודם, אז הקשתות אפילו לא אמיתיות, אז אני חושבת שאם אנשים ראויים לראות את הקשתות האמיתיות שלי, אז הם פשוט ידעו שהם צריכים להישאר גם דרך הגשם! כמו שמיים סקוטיים, אני רוצה להיות אמיתית ונושמת ורצה. אני לא רוצה להיות כחול בהיר כל הזמן, או אפור כהה כל הזמן, או שיהיו עליי קשתות מזויפות מצוירות; אני רוצה להיות סקוטית.”
צ'וי בל ק'