ג'ק קיי צ'סטרטון

“כל אמיתי חיבה מתחילה באש ומאכל ומשקה ובהכרה בגשם או קור. כל נשמה אנושית חייבת, במידה מסוימת, להביא לידי ביטוי את הענוה העצומה של האינקארנציה. כל אדם חייב לרדת בשר ולפגוש את האנושות.”

“האמנות המודרנית חייבת להיות, כמובן, "עזה". לא קל להגדיר מהו עז, אך באופן כללי מדובר באומרת דבר אחד בכל פעם, אך אומרת אותו בצורה שגויה.”

“האיך אפשר לומר שהכנסייה רוצה להחזיר אותנו לתקופת האפלה? הכנסייה הייתה הדבר היחיד שיצא אותנו ממנה אי פעם.”

“כשהעסקן מגנה את האידיאליזם של נער המשרד שלו, הוא בדרך כלל מדבר בדברים כאלו: "אח, כן, כשאדם צעיר, יש לו את האידיאלים האלה במופשט, ואת הטירות באוויר; אך בגיל הביניים כל אלה מתפרקים כמו עננים, ואדם יורד להאמין בפוליטיקה מעשית, להשתמש במכונות שיש לו ולהתקדם עם העולם כפי שהוא." כך, לפחות, דיברו בי כשהייתי ילד, אנשים כבדי משקל וצדיקים, שעתה קבורים בכבוד. אך מאז גדלתי וגיליתי שהאנשים הצדיקים האלה שקרו לי. מה שקרה בפועל הוא ההפך המוחלט ממה שהם אמרו שיקרה. הם אמרו שאני אפסיק לאמון באידיאלים ואז אאמין בשיטות של פוליטיקאים מעשיים. אך אני לא הפסדתי באידיאלים כלל; האמונתי בבסיסים היא בדיוק כפי שהייתה תמיד. מה שאני הפסדתי זה האמונה הילדית הישנה בפוליטיקה מעשית. אני עדי”

“אוי, כמובן שאתה תהיה עצוב. מי אתה, בשביל האלוהים, שלא תהיה עצוב, כמו האם שהלידה אותך?”

“הייתי יושב בחושך, שם אין כל דבר נברא, ואתם שמעתם ממני רק קול מצווה על אומץ לב ועל חסד לא טבעי. קול זה נשמע בחושך, ולא שמעתם אותו עוד. השמש בשמים הכחישה אותו, הארץ והשמים הכחישו אותו, כל החכמה האנושית הכחישה אותו. ואני, כשפגשתי אתכם באור היום, הכחשתי אותו גם אני. אבל אתם היו אנשים. לא שכחתם את כבודכם הסודי, אף על פי שהכל, כולל הקוסמוס, הפך למכשיר עינויים כדי לשבור אותו מכם. ידעתי כמה קרוב אתם היו לגיהנום. אני יודע איך אתה, יום חמישי, חציתי חרבות עם מלך השטן, ואיך את, יום שלישי, הזכרתי את עצמי בשעה ללא תקווה.”

“האמת העמוקה ביותר באדם איננה בדברים שהוא מסביר, אלא בדברים שהוא שוכח לספר.”

“אשר לערפל הנפש, אני מגלה שהוא שקר: מצב רוח ולא מסקנה. מסקנתי היא האמונה. ארגונית, מאורגנת, אישיות, מלמדת. דבר, ולא תאוריה. זהו.”

“על פי רוב הפילוסופים, אלוהים בעת יצירת העולם עבד אותו. על פי הנצרות, בעת יצירתו הוא שחרר אותו. אלוהים כתב לא פואמה, אלא משחק; משחק שפיתח כמושלם, אך שנדרש להשאירו בידי שחקנים אנושיים ומנהלי בימה, אשר מאז הפכו אותו לבהלה גדולה.”

“אבל יש דרך לשנוא את הציפורן שאינה דרך של הפסימיסט המר, אלא דרך של האופטימיסט המזיק יותר. ניתן לעשות זאת במספר דרכים; אחת מהן היא לומר: "אתם יכולים לקנות ציפורנים טובות הרבה יותר בסלפרידג'ס", או "אתם יכולים לקנות ציפורנים זולות הרבה יותר בוולוורת'". דרך אחרת היא לציין בצליל נדיב, "לפני הכל, רק גמבולי בווינה מבין באמת את הציפורן", או לומר שאף אחד לא יסבול את הציפורן הישנה-מודה מאז הציפורן-על הגדלה בגן השמרים בפרנקפורט; או פשוט לסנן את הצניעות של מתן ציפורן, כאשר כל האמנויות הטובות נותנות לכם פרח אורכידיה לחולצתכם וצבירת פרחים נדירים לשאת איתכם. כל אלה שיטות להעריכת הדבר בהשוואה; כי לא זהו הרגילות אלא ההשוואה שמגדילה את הזלזול. וכל השוואות אלה בסופו של דבר מבוססות על ההרטורית המוזרה”

“השטן נפל עקב כוח הכבידה”

“השמחה הנוצרית מבוססת על העובדה שאנחנו לא מתאימים לעולם.”

“השכל המודרני לא מקבל דבר על סמכות, אבל מקבל כל דבר ללא סמכות.”

“אין השואפים לאמנות מילים נוטים לשגעון, אך אלה המשחקים בשחמט כן נוטים. מתמטיקאים ומנהלי חשבונות נוטים לשגעון, אך אמני יצירה נדירים מאוד שינוטו. איני מתקיף כאן את הלוגיקה כלל, אלא אומר רק שסכנת השגעון טמונה ביסודות הלוגיקה, ולא בדמיון.”

“התגלית הרגילה היא שצחוק העם אינו נאמן למילה, אך נאמן לרוח. הצחוק הוא בדרך מוזרה ביותר אמת, ואף על פי כן לא עובדה.”

“אינם יכולים להתעסק בהגנה מפורטת או לוגית בלבד על החיים; כי כך יאחרו את הנאה מהם. האופטימיסטים הגבוהים, שבהם היה דיקנס אחד, אינם מאשרים את היקום; אינם אף מתעבים אותו; הם מתאהבים בו. הם מקיפים את החיים בקרבה כה גדולה עד שאינם יכולים לבקר אותם או אפילו להבחין בהם. לחלקים כאלה החיים נושאים יופי בריא וטבעי כמו אישה, ואלה שמאהבים אותה בעוצמה הגדולה ביותר, מאהבים אותה ללא סיבה ממשית.”

“איש אינו יכול לחשוב את עצמו מחוץ לרע מיני, כי למעשה זהו איבר החשיבה שפגע, בלתי ניתן לשליטה, ובעצם עצמאי. הוא יכול להציל עצמו רק באמצעות רצון או אמונה. ברגע שרק החשיבה שלו מתחילה לנוע, היא נעה במסלול העגול הישן; הוא יסובב סביב מעגל הלוגיקה שלו.”

“צדקה זו היא הכוח להגן על מה שנודע לנו כבלתי הגנתי. תקווה זו היא הכוח להיות שמח במצבים שידוע לנו כמבישים. אכן, קיים מצב של תקווה שייך לאופקים בהירים ולבוקר, אך זה אינו תכונת התקווה. תכונת התקווה קיימת רק ברעידות אדמה ובכיפת חושך. אכן קיים דבר שנקרא בצורה גסה צדקה, שמשמעו צדקה לעניים הראויים; אך צדקה לעניים הראויים אינה צדקה כלל, אלא צדק. אלה שאינם ראויים הם אלה שזקוקים אליה, והאידיאל או שאינו קיים כלל, או קיימת בו לחלוטין לטובתם. למעשה, בדיוק בשעה שאנו זקוקים לאדם תקווה, זהו הרגע בו התכונה או שאינה קיימת כלל, או שמתחילה להתקיים בדיוק בשעה זו. בדיוק בשעה שבה התקווה מפסיקה להיות סבירה, היא מתחילה להיות מועילה.”

“הצבאי האמיתי קרב לא משום שנא את מה שמתנהל בפניו, אלא משום שהוא אוהב את מה שמאחוריו.”

“אֶת הַדָּבָר הַמּוֹתָהּ יוּכַל לָלֶכֶת עִם הַנָּהָר, וְאַךְ הַחַיִּים לְבַדָּם יוּכַל לָלֶכֶת כְּבִכְלָלָהּ.”