ייאוש

“מי ייתן ותמצא נחמה ושלום בכל מצב.”

“אל תאפשר לפחד להחליש אותך. עליך לכבוש את הפחד באמונה.”

“לעיתים קרובות דווקא כאשר הלילה נראה חשוך ביותר, ולעיתים קרובות דווקא לפני שהחום נשבר, אדם חש את התנופה המתגבשת לשינוי, כאשר אדם חש את תחיית התקווה בתוך הייאוש והאפתיה.”

“לכתוב את שיר מצפונו של האדם, ולו של אדם יחיד בלבד, ולו של הנבזה שבבני האדם, פירושו לבלוע את כל האפוסים בתוך אפוס עליון ואחרון. המצפון הוא תוהו ובוהו של כימרות, של תאוות ושל פיתויים, כור ההיתוך של חלומות, המערה של הרעיונות שהם חרפתנו; הוא הפנדמוניום של סופיזמים, שדה הקרב של התשוקות. בשעות מסוימות, חדור אל תוך פניו החיוורות של אדם מהורהר, והבט במה שמאחור; הבט אל תוך אותה נפש, הבט אל תוך אותו חושך. שם, מתחת לדממה החיצונית, ישנם קרבות ענקים כבהומר, התגוששויות של דרקונים והידרות, וענני רוחות כבילטון, מבוכי רפאים כדנטה. איזו אפלה עוטפת את האינסופי הזה אשר כל אדם נושא בתוכו, ואשר בו הוא מודד בייאוש את תשוקות רצונו, ואת מעשי חייו!”

“כשאני חושב על כל הנזק שהכתובים גרמו, אני מתייאש שאוכל לכתוב משהו שיתאים להם.”

“המשך לרוץ; המשך לחלום, המשך לשמור על להבת התקווה חיה; התבוסה והייאוש לא ישיגו אותך”

“את הגרוע והגס ביותר ממש, איני יכול לומר לך. זה לא צער, לא קהות חושים, אלא גרוע הרבה יותר. כאילו כל מה שהיה טוב בי הסתתר, ורק מה שמחריד נשאר.”

“האלוהים הגדול הוא מגדל מקלט לעניים. האלוהים הגדול הוא מגדל מקלט לנזקקים במצוקה.”

“אני שואל, ״האם הכוס חצי ריקה או חצי מלאה?״ וכשאני שואל את השאלה הזאת, אני נדהם מכמה אנשים אין להם כוס.”

“באשר לייאוש, הוא מתעורר כאשר הייתי טיפש ואני שונא את עצמי ומתייאש מאישיותי. אני נוטה לקדרות, אך לא לדיכאון כשלעצמו.”

“מי ייתן וה' ירפא את שבורי הלב”

“האמת, כמאמר הישן, היא ״בת הזמן״, וחלוף חצי מאה לא הותיר לנו רבות מאשליותינו. צ'רצ'יל ניסה ונכשל לשמר אימפריה אחת. הוא נכשל לשמר את האימפריה שלו עצמו, אך הצליח להאדיר שתי אימפריות גדולות בהרבה. נראה כי השתמש במשבר אחר משבר כתירוץ להרחיב את כוחו שלו. סירובו הקנטרני לוותר על ההנהגה היה ייאושם של השמרנים הבריטים שלאחר המלחמה; לדעתי, סירוב זה נבע מכמיהתו להשיג דבר ש״ההיסטוריה״ שללה ממנו עד כה — הניצחון בבחירות דמוקרטיות.”

“ברוב המקרים וברוב הנסיבות, מה שמעכב התקדמות אמיתית הוא לעולם לא דבר גדול, אלא הדברים הקטנים שאנו מייחסים להם את הפחות חשיבות, ושמונעים חשיבה ופעולה אמיתיות למען התקדמות!”

“יש נקודה שבה הנשמה המעונה מתייאשת לבסוף. רגע בחיים שבו הלב, הרצון, ואפילו הרוח מתפוררים. יש האומרים שלאחר צער רב וטביעה בדמעות, אפשר לאסוף את השברים ולתקן בזהירות את מה שנשבר”

“התמודדתי עם רגעים רבים של ייאוש, תודה לאל שהקל עליי מן המצוקה.”

“כאשר אני אומר שאני משוכנע בדברים הללו, אני מדבר בגאווה יתרה. הרחק שם, כיהלום מושלם, אפשר לראות את עיר האלוהים. היא כה נפלאה, עד שנדמה כאילו ילד יכול להגיע אליה ביום קיץ אחד. ואכן, ילד יכול. אך עמי ועם שכמותי הדבר שונה. אפשר לממש דבר ברגע אחד, אך מאבדים אותו בשעות הארוכות שלאחר מכן, ברגליים כבדות מעופרת. כה קשה לשמור על "פסגות שהנפש כשירה להשיגן." אנו חושבים בנצח, אך אנו נעים באטיות דרך הזמן; ואיזו אטיות יש לזמן אצלנו, השוכבים בכלא, אין לי צורך לספר שוב, ולא על העייפות והייאוש הזוחלים חזרה אל תאו של אדם, ואל תאו לבו, בעקשנות כה מוזרה, עד שאדם צריך, כביכול, לקשט ולטאטא את ביתו לקראת בואם, כמי שאינו רצוי, או כאדון מר, או כעבד אשר עבדו הוא במקרה או בבחירה שלו להיות.”

“אבל יוצר ערפל”

“המתנות והכישרונות הרוחניים המיוחדים שלך הם הייעוד שלך”

“סיפורו של כל אדם מכיל פרקים של כאב ואובדן, ניצחון ותבוסה, אהבה ושנאה, גאווה ודעה קדומה, אומץ ופחד, אמונה וחוסר אמון בעצמו, נדיבות וטוב לב, אנוכיות וקנאה. סיפורו של כל אדם מכיל גם דפים של תקווה ואמת, מרמה וייאוש, פעולה ושינוי, תשוקה וחמלה, התרגשות ושעמום, לידה ויצירה, מוטציה ופגם, התהוות ושימור, אשליות ותעתועים, דמיון ופנטזיה, תמיהה ומבוכה. מה שהופך את סיפורו הזהה של אדם לייחודי הוא האופן שבו הוא או היא מארגנים את הכוחות הטהורים והלא טהורים המרכיבים אותם, האופן שבו הם מגיבים למשבר פנימי וחיצוני, אם הם פועלים בדרך מגוננת וצנועה, או מנהלים קיום אנוכי והרסני.”

“לראות את הבוץ סביב לוטוס הוא פסימיות, לראות לוטוס בבוץ הוא אופטימיות.”