תה

“היא חשבה על הספרות כל השנים הללו (בדידותה, מעמדה, מינהּ ודאי היו לה תירוץ) כעל דבר פראי כהרוח, לוהט כאש, מהיר כברק; דבר תועה, בלתי ניתן לחישוב, פתאומי, והנה, הספרות הייתה ג'נטלמן קשיש בחליפה אפורה המדבר על דוכסיות… ואז הגיעה אורלנדו למסקנה (לאחר שפתחה כחצי תריסר ספרים)… שיהיה זה לא-מדיני עד מאוד לעטוף שטר של עשרה לירות סביב מלקחי הסוכר כשמיס כריסטינה רוזטי באה לתה… אחר כך (הנה היו כחצי תריסר הזמנות לחגוג יובלות במשתה) שהספרות, מאחר שהיא משתתפת בכל הארוחות הללו, מוכרחה להיות הולכת ומשמינה מאוד; אחר כך (היא הוזמנה לעשרים הרצאות על השפעת זה על זה; התחייה הקלאסית; השרידות הרומנטית, וכותרות אחרות מאותו סוג מושך) שהספרות, מאחר שהיא מאזינה לכל ההרצאות הללו, מוכרחה להיות הולכת ומתייבשת מאוד; אחר כך (כאן היא נכחה בקבלת פנים שנערכה בידי אצילה) שהספרות, מאחר שהיא לובשת את כל צווארוני הפרווה הללו, מוכרחה להיות הולכת ונעשית מכובדת מאוד; אחר כך (כאן היא ביקרה בחדרו האטום לרעש של קרלייל בצ'לסי) שהגאונות, מאחר שהיא זקוקה לכל הפינוק הזה, מוכרחה להיות הולכת ונעשית עדינה מאוד…”

“אפילו מחוץ לסוגות הרועעות הללו, טעמי בספרות הרומן הם טעמים שאני מוכן להכריז עליהם ולהגן עליהם בצורה מיוחדת, לא רק בכוונה טובה אלא גם בצורה שיש בה עומק. טעמי הם לרומן סנסציוני, לסיפור בדיוני, לסיפור על מוות, גנבה וחברות סודיות – טעם שאותו משתף לפחות רוב האוכלוסייה הגברית בעולם. היה לי פעם, בחיי הנעורים הדרמטיים, שגדלתי להיות עדין במיוחד בנושא זה. כל פרק הראשון של רומן חדש היה עבורי מבחן אחרון לשוויונו. אם היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, קראתי את הסיפור. אם לא היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, דחתיתי את הסיפור כדיבור שולחני, שרבים מהם היו אכן כזה. אך כולם איבדו מעט מהחדות הרוחנית והאידיאליזם החריף שהחדירו את התקן הרוחני שלנו בילדותו. הגעתי להסכמים עם השולחן השולחני והפחתתי את הדרישות מהספה. כל”

“לעיתים קרובות נותנים לנו כדורים או נוזלים כדי לסייע בריפוי מחלה, אך מעט מאוד נלמד לנו על כוחו של הריח לעשות בדיוק את אותו הדבר. ידוע שריחו של רוזמרין טרי מגביר את הזיכרון, אך תרופה זו לאובדן זיכרון אינה נחשפת על ידי רופאים כדי לסייע לזקנים. אני גם יודעת שהשימוש היעיל ביותר בפרח הלוטוס הכחול אינו מהדילול שלו ביין או בתה – אלא מריחו. כדי למקסם באמת את ההשפעות החיוביות של השושן הכחול (או הלוטוס הוורוד), יש להריח אותו בתוך דקות מרגע הקטיפה. זו הסיבה שהוא מוצג לעיתים קרובות כשהוא נריח בידי אבותיי הקדמונים על קירות מקדשים ועל פפירוס. אפילו ארצות ברחבי המזרח חולקות את אותה דימוי. הלוטוס הקדוש לא רק יוצר תחושת אופוריה מרגיעה, ומגביר את תנודות הלב, אלא גם מפעיל זיכרון גנטי - וזיכרון טוב עם לב ער מוביל לחוכמה.”

“אני רק צריכה לשרוד על תה, לחם ופירות. אני יכולה להמשיך לעבוד.”

“בעיני פילוסוף כל החדשות, כפי שהן נקראות, הן רכילות, ואלה שעורכים וקוראים אותן הם זקנות מעל התה שלהן.”

“כן, פחדתי מהדאלקים ומהזרבי ומהשאר, אבל לקחתי איתי שיעורים אחרים, מוזרים יותר, חשובים יותר, מהסדרה של שעת התה של שבת שלי. קודם כול, נדבקתי ברעיון שיש אינסוף עולמות במרחק פסיעה אחת בלבד. וחלק נוסף במם היה זה — יש דברים שהם גדולים יותר מבפנים משהם מבחוץ. ואולי גם יש אנשים שהם גדולים יותר מבפנים משהם מבחוץ. וזה היה רק ההתחלה של זה.”

“אוי, אילו פלאים ממלאים אותי בהודיה! החום העמוק של עלה שהיה פעם ירוק. הנוצות העדינות של זעירי קרח המצפות כל זרד וענף בנוף חורפי. התחושה של עור ברווז הנמס לאחר טמפרטורות קפואות שנשאו. שתי הידיים מהודקות סביב ספל חם של תה צמחים. הניחוח הארומטי של ניחוח מנטה מתחת לאפי. הרעד הרגשי מבכי של ילד לאמא. מתנת אהבה נטולת חוטים. חבצלות מנומרות האוספות טיפות גשם באשכול מכונס של עלי כותרת. המיזוג התוסס של צבעים על כנפי פרפר. הברק החלבי של פנינה יחידה. קשתות בענן המשתקפות מבועות ססגוניות. דממת יראה שמעוררת כל צורה של יופי. כתמי אבוקדו בעיניך. ידיים חמות על פניי. מתיקות על הלשון. ההרמוניה של הקולות. תפילה שנענתה. בלון ורוד. ליטוף. חיוך. ועוד. אלה נעשו לאוצרותיי מכוח ההודיה.”

“אבל יש דרך לשנוא את הציפורן שאינה דרך של הפסימיסט המר, אלא דרך של האופטימיסט המזיק יותר. ניתן לעשות זאת במספר דרכים; אחת מהן היא לומר: "אתם יכולים לקנות ציפורנים טובות הרבה יותר בסלפרידג'ס", או "אתם יכולים לקנות ציפורנים זולות הרבה יותר בוולוורת'". דרך אחרת היא לציין בצליל נדיב, "לפני הכל, רק גמבולי בווינה מבין באמת את הציפורן", או לומר שאף אחד לא יסבול את הציפורן הישנה-מודה מאז הציפורן-על הגדלה בגן השמרים בפרנקפורט; או פשוט לסנן את הצניעות של מתן ציפורן, כאשר כל האמנויות הטובות נותנות לכם פרח אורכידיה לחולצתכם וצבירת פרחים נדירים לשאת איתכם. כל אלה שיטות להעריכת הדבר בהשוואה; כי לא זהו הרגילות אלא ההשוואה שמגדילה את הזלזול. וכל השוואות אלה בסופו של דבר מבוססות על ההרטורית המוזרה”

“בהתעוררות הזאת, כל הפרחים בגינתנו ובגני מר סוואן, והנרקיסים בנהר ויוון, והאנשים הטובים בכפר עם בתיהם הקטנים, הכנסייה הפרוכיאלית, כל קומבריי והסביבה, עם צורתם המוגדרת והמעוצבת, התגבשו וצמחו, עיר וגנים כאחד, מהקפה שלי.”

“אני לא רוצה תה, אמרה קלרי, בקול חנוק אך תקיף. אני רוצה למצוא את אמא שלי. ואז אני רוצה לגלות מי לקח אותה מלכתחילה, ואני רוצה להרוג אותם. לצערי, אמר הודג', נגמר לנו כרגע נקם מר, אז זה או תה או כלום.”

“רק אלוהים יודע את העתיד, ועלינו להביט אליו — לא אל הכוכבים, לא אל עלי התה ולא אל הקווים שעל כפות ידינו — כדי לבסס את ביטחוננו בעתיד.”

“אנשים יזכרו שתנועת מסיבת התה נחטפה ומומנה בידי תאגידים בשווי מיליארדי דולרים, ושהיא זכתה לתמיכתם של פוקס ניוז ושל כלי תקשורת אחרים באותה עוצמה שבה הם מנסים להשמיץ את מפגיני אוקיופיי.”

“יש אנשים שיגידו לך שיש הרבה מאוד שירה ורגש עדין בארגז תה.”