“אז, עכשיו אני אדבר כל לילה. לעצמי. אל הירח. אני אהלך, כמו שהלכתי ערב זה, קנאי לבדי, באור הכחול-כסף של הירח הקר, שמזהיר על הרכבות של השלג החדש, עם אלפי הזיקים. אני מדברת לעצמי ומסתכלת על העצים האפלים, נדיבים בנייטרליות. כך קל יותר מהמפגשים עם אנשים, מהצורך להיראות שמחה, בלתי נוגעת, חכמה. עם המסכות מורדות, אני הולכת, מדברת אל הירח, אל הכוח הנייטרלי הבלתי אישי שאי אפשר לשמוע אותו, אלא רק לקבל את היותי. ואינו מכה אותי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←