צלקות

“מתוח ומעוות הקשה על הכדור השמיני ועל המקל שריטות נושרות דרכן הן הצלקות שלך”

“צלקות אומרות שנלחמת. קמטים אומרים שחיית. שברון לב אומר שאהבת.”

“אני עשיתי זאת שוב. שנה אחת מכל עשרה אני מצליחה בכך – סוג של נס הליכה, עורי בהיר כמו מנורת נאצי, רגלי הימנית כמשקולת נייר, פניו כפנים של בד יהודי דק ויפה. הסר את השטיח, אוי, אויבי. האם אני מפחידה? – האף, חורים העיניים, השורה המלאה של השיניים? הריח החמוץ יעלם ביום אחד. כבר, כבר, בשר שהחורף אכל יתהיה בבית עלי, ואני אישה צוחקת. אני רק בת שלושים, וכמו החתול אני יכולה למות תשע פעמים. זו הפעם השלישית. מה זבל להשמיד עשור אחד. מה מיליוני סיבים. הקהל שצורח על פקאנוט דוחף כדי לראות איך הם מפשיטים אותי מכל צד – ההפסד הגדול. גברים, נשים, אלה הן ידי, אלה ברכי. אני עור ועצם, אבל אני אותה אישה, זהה לחלוטין.”

“אי אפשר להיות מורד בלי הצלקות שבאות עם זה. האמת היא, שבימים מסוימים צלקות מכוערות בדיוק כפי שהן יפות.”

“מה אכפת לי איך הוא נראה? אני נאה מספיק בשביל שנינו, אני חושבת! כל מה שהצלקות האלה מראות הוא שבעלי אמיץ!”

“הכאב שאתה מסתיר משאיר את הצלקות העמוקות ביותר.”

“רק החיוך של הירח יכול לרפא את הצלקות הבלתי נראות של החושך”

“כדי להגן על החפים מפשע, כדי לא להיות אחד מהאנשים הטובים של בורק שאינם עושים דבר, עליך לקבל צלקות קבועות החוגרות את הלב וטראומות של הנפש שלעתים נפתחות מחדש כדי לבכות שוב.”

“היא פתחה את פיה כדי לענות, אבל הוא כבר נישק אותה. היא נישקה אותו כל כך הרבה פעמים—נשיקות רכות ועדינות, נשיקות קשות ונואשות, מגעים קצרים של השפתיים שאמרו להתראות, ונשיקות שנדמה היה שנמשכות שעות—וזה לא היה שונה. כמו הזיכרון של מי שפעם חי בבית שעשוי להישאר גם אחרי שכבר איננו, כמו מעין חותם נפשי, גופה זכר את ג'ייס. זכר את טעמו, את הזווית של פיו על פיה, את הצלקות שלו מתחת לאצבעותיה, את צורת גופו מתחת לידיה.”

“גם אם הייתי יכול, לא הייתי עושה זאת. צלקות יכולות להיות שימושיות. יש לי אחת משלי מעל הברך השמאלית, שהיא מפה מושלמת של הרכבת התחתית של לונדון.”

“צער שלא הובע מותיר את הצלקות העמוקות ביותר.”

“בתמורה, ג'ובאני אמר לי שאיטלקים אמפתיים אומרים L'ho provato sulla mia pelle, שפירושו "חוויתי זאת על עורי שלי." כלומר, גם אני נכוויתי או נותרתי מצולק בדרך זו, ואני יודע בדיוק מה אתה עובר.”

“אנשים מרבים לספר לעצמם שקרים, כדי להגיע למה שהם רואים כהשלמה במצבים קשים. במציאות, הם מרמים את עצמם לחשוב שהם נרפאו, עד שהשקר הזה מתוקן בידי הזמן, מידע נוסף או הצמיחה האישית שלהם. ריפוי אמיתי מגיע כשאנו לומדים לא להימנע מן האמת, אלא להתמודד איתה. רק אז נשתחרר.”

“אמפתיה היא יד עבה בצלקות המציעה לך תחבושת.”

“אני לא רוצה למות בלי שום צלקות.”