צלקות

“אני לא מתחרט על הזמנים הכואבים שלי, אני נושא את צלקותיי כאילו היו מדליות. אני יודע שלחירות יש מחיר גבוה, גבוה כמו זה של העבדות; ההבדל היחיד הוא שאתה משלם בהנאה ובחיוך, גם כשהחיוך הזה מעומעם בדמעות”

“איש אינו נטול צרות, נטול קשיים אישיים ואתגרים אמיתיים. עובדה זו עשויה שלא להיות גלויה, משום שרוב האנשים אינם מפרסמים את צרותיהם ואת כאב לבם. אבל איש, אפילו הלב הטהור ביותר, אינו יוצא מן החיים בלי לשאת צלקות קרב של סבל.”

“הסימנים שאנו מותירים הם לעיתים קרובות מדי צלקות.”

“הנזק היה קבוע; תמיד יישארו צלקות. אבל אפילו הצלקות הזועמות ביותר דהו עם הזמן עד שהיה קשה לראות אותן כתובות על העור בכלל, והדבר היחיד שנותר היה הזיכרון של כמה כואב זה היה.”

“חתוך את השטויות, את הדרמה, את החרטה, את צלקות העבר, וקבל החלטה שלא לאפשר להם עוד לשלוט באושרך ובחירותך.”

“לכל אחד יש צלקות. פחדנים מסתירים אותן. האמיצים חושפים אותן.”

“סופרים זוכרים הכול... במיוחד את הפגיעות. הפשט סופר עד עירום, הצבע על הצלקות, והוא יספר לך את הסיפור של כל צלקת קטנה. מן הגדולות אתה מקבל רומנים. מעט כישרון הוא דבר נחמד שיש אם אתה רוצה להיות סופר, אבל הדרישה האמיתית היחידה היא היכולת לזכור את הסיפור של כל צלקת. אמנות מורכבת מההתמדה של הזיכרון.”

“כדי להפוך לגרסה טובה יותר של עצמך, העז לקחת סיכונים מחושבים ולהתגבר על המגבלות שלך. הצלקות שלך יכולות להפוך אותך לכוכב, אבל אתה צריך להחליט.”

“צלקות הן רק מפת אוצר לכאב שקברת עמוק מדי מכדי לזכור אותו.”

“אני לא אשחק על בטוח! אני רוצה לחוות את האורך, העומק והרוחב של החיים. אני לא כאן רק בשביל הניצחונות... אני כאן בשביל הצלקות.”

“לכל הכוכבים האלה, שום דבר אינו חדש. הם ראו כל מיני מלחמות וגם נסים. הם יודעים שהשליחים עם ספרי הקודש שלהם יחייכו וירחצו את ידיהם בדם. הם יודעים שהפוליטיקאים עם המראה הנאה שלהם יגרמו לעניים לאכול פשטידות של בוץ. הם ראו את כדור הארץ קופא ואז נשרף מתאווה. הם ראו את העצים ואת הימים מתרוקנים. ואף על פי כן, לא תשמעו את לעגם כשאדם מגיע, ואחרי שחווה מספר שנים, מכריז: "חייתי!" כי שום דבר אינו חדש תחת הכוכבים האלה: השקרים, האהבה, הזיכרונות והצלקות, החורבן, המהפכה, המזויפים והאמיתיים, המשפחות, החברים, שום דבר מזה אינו חדש. הכול מזה — אפילו אני ואתה.”

“ג'ק פאלנס היה הדוד הרחוק שלי — כך מספר הרכילות המשפחתית. כשגדלתי, המשפחה שלי ידעה הכול על כך שפניו נכוו והצטלקו בצבא, ואיך העיוות הזה הוביל אותו להיות כזה "נבל" מפורסם בסרטים. התפללתי שיהיו לי צלקות טובות משלי. לא רק צלקות אקנה.”

“הבחירות שאנו עושים בחיים קובעות את הזהויות האנושיות. אדם עשוי לבחור להימנע מסיוטי הלילה העמוקים ביותר שלו או להתעמת עמם. אדם יכול לבחור לחיות בזהירות או בפזיזות. אדם יכול לאמץ את הבורות או לעבוד ללא הרף כדי לרכוש ידע על העולם הרחב, המלא באנשים, בטבע וברעיונות. אדם יכול לחיות חיים שלווים או לחפש באומץ מפגשים עזים בעולם מלא אנרכיה, כאוס, סכנות ויופי שאין דומה לו ועדין. אדם יכול להיאחז בהיקשרויות ולפחד מן המוות או לחיות את חייו כעד בלבד ולראות את מותו האישי כחלק מן הסיפור הקולקטיבי וכשיאו של חיים שנחיו. אדם יכול לנצל את זמנו בעולם חומרי כדי להעצים תענוגות אישיים או לפתח את כישוריו המולדים ולשאוף להגיע למימוש עצמי. אדם עשוי לראות את קיומו כעמל עלוב, או לחיות באומץ, ולהצהיר באמצעות פצעיו וצלקותיו שהחיים הם תעלומה מרגשת, מלאה בכמיהה, אהבה וקדושה.”

“נשק את הצלקות שלך. התאהב בהן. הן צריכות לשמש תזכורות מאשרות-חיים — עקבה מתמשכת של תקווה. הסיבה היחידה שיש לנו את הצלקות האלה היא משום ששרדנו ועדיין אנחנו כאן.”

“אהבה מרפאת צלקות שהאהבה הותירה”

“הצלקות שלי מספרות סיפור. הן תזכורת לזמנים שבהם החיים ניסו לשבור אותי, אך נכשלו. הן סימנים למקום שבו נרתכה מסגרת האופי שלי.”

“אני לא מבינה נשים שקוראות לעצמן "כלבה". זה לא מעניק כוח לאישה. להפך, זה חושף בפני כולם שפעם נפגעת עמוקות. בגלל הכאב שאת עדיין נושאת, תמשיכי לפגוע בכל מי שמזכיר לך את אותם רגעים שבהם הורדת את המשמרת שלך ונפלת בפח. למרבה הצער, זה מעביר מסר ברור למי ששם לב שאת עדיין פגועה. אילו רק נשים היו מבינות שלכולנו יש רגעים של טיפשות, הן היו מפסיקות להשוות את עצמן להמון.”

“הנשים היפות ביותר בעולם הן אלה שיכולות לעמוד כיריבות בשדה הקרב של האהבה, ובכל זאת עדיין לראות את כאב זו של זו. הן יכולות להניח את חרבותיהן רק לרגע כדי להכיר ביופיו של הלוחם העומד מולן—התשוקה, חוסר הפחד והאש הבלתי פוסקת שלעולם אינה מוותרת. ברגע הזה אנו לומדים שלא הגבר הוא זה שרואה את ערכן של הלבבות שנקרעו בקרב לכבודו; אלא הנשים שסבלו זמן רב כל כך. שתי נשים שיכולות "לראות" בבירור את ערכה של האחרת, גם בעודן מתעייפות מפצעיהן, הן סוג היופי היחיד שבאמת חשוב. כי אילו לא היו שני יריבים ראויים, לא היה מלחמה באהבה.”

“לפי מאדאם פומפרי, מחשבות יכלו להשאיר צלקות עמוקות יותר כמעט מכל דבר אחר.”

“בואו כל אחד מאיתנו ירים את הלפידים הלוהטים שלנו ויעלה ככדורי האש הבוערים של אור שאנחנו, ובואו נשרוף את השמיים ונשאיר בהם צלקות עמוקות, ויהיו אלה החתימות שלנו על פני הנצח בעודנו יוצאים לדרך!”