שורשים

“כל אחד מאיתנו נתקל בחוויות מגוונות רבות שגורמות לנו לגדול ולהשתנות, אך אנו שואפים לשוב אל שורשינו, שהם השלווה.”

“אם שורשי הארון רכים, לא יתנשא עמו כתר.”

“אהבה היא פרח. התייחסו אל מערכת היחסים שלכם כאילו אתם מגדלים את הפרח הקדוש והיפה ביותר. המשיכו להשקות אותו, טפלו בשורשים, ותמיד ודאו שעלי הכותרת מלאים בצבע ולעולם אינם מתכרבלים. ברגע שתזניחו את הצמח שלכם, הוא ימות, וכך גם מערכת היחסים שלכם.”

“התייחסו אל מערכת היחסים שלכם כאילו אתם מגדלים את הפרח הקדוש והיפה ביותר. המשיכו להשקות אותו, לטפל בשורשים, ותמיד ודאו שעלי הכותרת מלאים בצבע ולעולם אינם מתכרבלים. ברגע שתזניחו את הצמח שלכם, הוא ימות, וכך גם מערכת היחסים שלכם.”

“אני חושב שככל שאתה מבין מיתוסים יותר, כך אתה מבין יותר את שורשי התרבות שלנו, וכך יותר דברים יהדהדו. האם אתה חייב להכיר אותם? לא, אבל בהחלט נחמד לזהות עד כמה הדברים האלה נטועים עמוק בספרות שלנו, באמנות שלנו.”

“ורדים נקטפים בכל יום, ואומרים להם שיהיה להם טוב יותר אם יימכרו בחנות הפרחים. וכך הם עוברים מידי הקוטף; לידיו של שליח המשלוחים; לידיו של מוכר הפרחים; לידיו של הלקוח; ואז לעיתים קרובות לידיו של מקבל הוורד הסופי. מן השדה, נחתכים במספריים ומועברים מיד ליד. העולם שכח שמותר לוורדים להיות בשדות, העולם שכח את יופיו של הוורד הבלתי-נקטף. הזר זוכה לשבחים וניתן הלאה, אבל הוורדים הפראיים נשכחים. אנשים שכחו מה פירוש “פראי”; הם חושבים שזה אומר משהו אחר לגמרי. הוורד הפראי נשאר ללא מגע, עם שורשים ומתנודד ברוחות האחו. וזהו פראי. אני פראית משום שיש לי שורשים ומשום שאני ללא מגע ומשום שאני רואה דברים שאנשים שכחו. ואני אזכור תמיד— שמותר להיות בלתי-נקטף, שמותר שלא ייגעו בך החושך, שמותר להיות פראי.”

“שנה את דעותיך, שמור על עקרונותיך; שנה את עליך, אך שמור על שורשיך שלמים.”

“אִם מִי שֶׁהֶחֱשִׁיב שֶׁתְּפִלַּת הַבְּדִידוּת מְאֻמָּנָה לְהִתְנַחֵל עִם הָאֱמֶת—לְהַגִּיעַ לְקִרְבּוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה, מִי יוֹדֵעַ? תְּפִלַּת הַבְּדִידוּת הִיא דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא שֹׁמְעִים אֹתָם, וְהַדְּבָרִים הֵם מְצִיגִים—מִי יוּכַל לְהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף בְּחֲשָׁ”

“הרבה מן ההוראה הדתית בעולם היא למעשה צורה מבולבלת או מנוונת, שונה מאוד משורשיה.”

“לנצרות יש שורשים באדמת ההיסטוריה העמוקה והיציבה. התגלמותו של ישוע—פלישת אלוהים אל ההיסטוריה האנושית בנוכחותו בדמות אדם—מתועדת. בכל פעם שאתה כותב את התאריך, אתה מעיד על העובדה שאלוהים נכנס אל ההיסטוריה האנושית.”

“ישנם עצים ענקיים שגדלו לגובה אל תוך הרוחות והעננים במשך אלפי שנות חייהם, פסגותיהם נעות ומיטלטלות בערפילי האטמוספירה! ואז ישנם העצים הקצרים שאינם חיים זמן רב, הם צעירים, בלי שורשים עמוקים ועם רק כמה טבעות שנתיות כדי לספר את סיפוריהם. העצים הגבוהים והעתיקים מתנודדים בממלכת החירות, בעוד שהעצים הקצרים והצעירים אינם יכולים אפילו להרים את ענפיהם אל אותו כיוון של השמיים! עכשיו, אתה הוא הציפור שזקוקה לעץ כדי לחיות בו; אם תבחר לחיות בעץ המשגשג בממלכת החירות, אין פירוש הדבר שאינך מחויב לאותו עץ. אתה עדיין מחויב לעץ שלך, אבל יחד אתה והעץ שלך חיים בחירות. חירות איננה היעדר מחויבות. אם אתה הציפור שבוחרת לעוף בין העצים הקצרים ולחיות בהם, זה משום שכנפיך קצרות מדי מכדי להגיע גבוה יותר, ומבטך קרוב מדי מכדי לראות עוד אל תוך העננים. ואם אתה עובר מעץ קצר אחד אל העץ הקצר הבא, אין פירוש הדבר שאתה חופשי; אתה עדיין שם למטה, מתחת, והחירות עדיין רחוקה ממך.”

“אך עם האדם הדבר דומה לעץ. ככל שהוא מבקש להתרומם אל הגובה ואל האור, כן שורשיו נאבקים בעוז רב יותר כלפי מטה, כלפי מטה, אל החשכה, אל העומק — אל הרוע.”

“לעיניי, העצים תמיד היו הנביאים העמוקים ביותר. אני מכבד אותם כשהם חיים בשבטים ובמשפחות, ביערות ובגנים. ואפילו יותר אני מכבד אותם כשהם עומדים לבד. הם כמו אנשים לבדים. לא כמו אנצ'ליטים שברחו ממחלה או חולשה, אלא כמו גברים גדולים ובודדים, כמו בethoven וניצשה. בענפי העליונים שלהם מתרעש העולם, ושורשיהם מנוחים באינסוף; אך הם אינם מאבדים עצמם שם, הם נלחמים בכל כוח חייהם בדבר אחד בלבד: למלא את עצמם לפי חוקיהם, לבנות את צורתם, לייצג את עצמם. אין דבר קדוש יותר, אין דבר דוגמאי יותר מאשר עץ יפה ובעל. כשעץ נחתך ומגלה את פצע המוות הערום שלו לשמש, ניתן לקרוא את כל סיפור חייו בדיסק הנאור והמכתוב של גזעו: בשרוכי השנים, בפצעיו, בכל המאבק, בכל הסבל, בכל המחלה, בכל השמחה והרווחה כתובים באמת, השנים הצרות”

“הוא ייחל שיכלו להיות לו שורשים המתפשטים מתחת לכל סנטימטר של אדמתו האבודה, ביתו האהוב שאבד, שיכול היה להיות חלק ממשהו, שיכול היה להיות הוא עצמו, הולך בדרך שלא נבחרה, חי חיים בהקשר ולא את מסעו החלול של המהגר שהיה גורלו”

“הסערה שם בחוץ, וכל אחד מאיתנו חייב בסופו של דבר להתמודד עם הסערה. כשהסערה תבוא, התפלל שהיא תנער אותך עד לשורשיך ותבקיע אותך לרווחה. להיבקע לרווחה בידי הסערה היא תקוותך היחידה. כשאתה נבקע לרווחה, אתה זוכה לגלות לראשונה מה יש בתוכך. יש אנשים שלעולם אינם זוכים לראות מה יש בתוכם; איזו יופי, איזו עוצמה, איזו אמת ואהבה. הם מעולם לא נבקעו לרווחה בידי הסערה. לכן, אל תברח מכאבך — רוץ אל תוך כאבך. תן לסערת החיים לנפץ אותך.”

“אזרח העולם הוא עלה קטן על עץ החיים הענק. הם אינם רואים הבדל בין הענף שעליו נולדו לבין שאר הענפים על העץ, משום שהם מבינים היטב שכולנו מחוברים לאותם שורשים. אזרח העולם רואה כל חלק של העולם כחלק מזרועו, רגלו, עיניו ולבו. הם אינם מסווגים, מכילים או מפרידים את עצמם או את זהותם לפי מוצא אתני או דת — משום שהם רואים את קיומם כחלק קטן ממכלול גדול יותר. כששואלים אותם על דתם, אזרח העולם משיב בפשטות: לבי.”

“כל הזהב אינו מתלהבת, לא כל הנודדים אבודים; הזקן החזק אינו מתייבש, שורשים עמוקים אינם מושפעים מקור. (השם לא צריך להופיע, אך אם רציתי להוסיף את שם המחבר, היה נראה כך: "כך כתב ג'ון רונלד רואל טולקין")”

“דבר את האמת, וכל הדברים החיים או הבהמיים הם עדים, ואף שורשי העשב עצמם מתחת לאדמה שם, נדמה כי הם מתנועעים ומזדעזעים כדי לשאת לך עדות.”

“אבל מה שבאמת חסר לי בתנועה הספקנית, זה הפולריזציה שלה: אנחנו מולהם – הרושם שאנחנו מחזיקים במונופול האמת; שהאנשים האלה, שמאמינים בדוקטרינות האלה הבלתי רציונליות, הם חסרי בינה; שהאדם הרציונלי יאזין אלינו, ואם לא – הוא אבוד. זה לא בנוי. זה לא מעביר את המסר. זה מגדיר את הספקנים למצב של מיעוט קבוע; בעוד שגישה רחומה, שמהתחלה מכירה בשורשים האנושיים של האנטי-מדע והסופרסטיציה, עשויה להיות מקובלת הרבה יותר.”

“היום הבא עבר בדרך את אלאי, וברכו זה את זה, נגעו בידיים, דיברו, אך שניהם ידעו שיש שם כעת חומה. אולי תיפול החומה הזו בעתיד, אבל עכשיו השיחה האמיתית ביניהם הייתה השורשים שהצליחו לגדול עמוק וטוב מתחתיה, שם לא ניתן היה לשבור אותם.”