שורשים

“כדור הארץ לא נבנה עבור שישה מיליארד אנשים שרצים לכל עבר ונלהבים מדברים. העולם נבנה עבור בערך שני מיליון אנשים המחפשים שורשים וזחלים.”

“סערה אינה מטלטלת עץ בעל שורשים חזקים”

“אהוב אנשים ששונאים אותך, והשנאה שלהם לא תקבל קרקע להכות שורשים.”

“זה עשוי להישבר בעתיד, אבל עכשיו היחיד שמתנהל ביניהם הוא השורשים שהצליחו לגדול עמוק וטוב מתחת לחומה, שם לא ניתן לשבורם. אך הדבר האיום ביותר הוא החשש שהחומה מעולם לא תישבר, ושבפניו של אלאי הוא שמח על הפרדה, מוכן להיות אויבו של אנדר. כי עכשיו, כשהם לא יכולים להיות יחד, הם חייבים להיות בלתי ניתנים לערעור, ומה שהיה בטוח ולתמיד הפך כעת רופף וזעיר. מהרגע שאיננו יחד, אלאי זר, כי יש לו עכשיו חיים שלא יהיו חלק מחיי, וזה אומר שבעת שאני רואה אותו, לא נדע זה את זה.”

“ענפים מפוצלים גדלנו באותו רחוב,את ואני. הלכנו לאותם בתי ספר,נסענו באותו אוטובוס,היו לנו אותם חברים,ואפילו חלקנו ספגטיעם המשפחות של זה ושל זו. ואף על פי ששורשינו שייכיםלאותו עץ,ענפינו צמחובכיוונים שונים. העץ שלנו,כעת דומה לאלףעצים אחריםבים של טריליוןעצים אחריםעם גורלות מקביליםוחלומות דומים. אינך יכול לקנא בענףשגדל גדול יותרמאותו זרע,ואינך יכוללהאשים את כיוון השמש. אבל אתה עדיין משווה בינינו,כאילו אנחנו עדיין אותם שניילדים בפארקשואבים ברעש משקאות קפואיםואוכלים גלידה. סוזי קאסם, Rise Up and Salute the Sun (2010)”

“עם יכולות גדולות באות אחריות גדולה; כוח גדול בא עם משימות גדולות. עם גיל גדול באה חשיבה גדולה; מעשים גדולים באים עם ניסיון גדול. עם קרבות גדולים באות ניצחונות גדולים; עצים גדולים באים עם שורשי שיפוד גדולים. אולם, אם אמונה קטנה יכולה להזיז הרים גדולים, מה תעשה אז אמונה גדולה? דברים מסתוריים... אני מניח”

“אם אנחנו העצים, המילים הן השורשים שלנו; ואנחנו צומחים ככל שאנחנו כותבים”

“סמיאגול לא יגדע לתרמיל שורשים וקרוטות ו-"טייטרס". מה טייטרס, יקיר, אומר, מה טייטרס? "פוטאטו!" אמר סאם.”

“חבל על הציפור שמוצאת מחסה ועומדת על העץ הגבוה בעל השורשים הרדודים כדי להתפאר במלודיות המתוקות שלה, כי היא תשיר קינה הרמונית ביום שבו תגיע הסערה העזה. אבל הציפורים שיבנו את קינן על העץ הגבוה, המושרש עמוק באדמה, יחייכו וישירו הללויה כאשר יראו את הסערה מתקרבת מרחוק”

“השורשים העמוקים לעולם אינם מפקפקים שהאביב יבוא.”

“ואף על פי ששורשינו שייכים לאותו עץ, ענפינו צמחו בכיוונים שונים.”

“איך אתה יודע אם משהו אמיתי? זה קל. האם הוא משנה אותך? האם הוא מעצב אותך? האם הוא נותן לך כנפיים? האם הוא נותן לך שורשים? האם הוא גורם לך להביט לאחור על לפני חודש ולומר, אני אדם שונה לגמרי עכשיו? אם כן, אז הוא אמיתי. העדות לאמת ולמציאות טמונה במידת היכולת של משהו לגעת בך, לשנות אותך, גם אם הוא מגיע ממרחק רב מאוד. המרחק הוא רק העדות למה שאפשר להתגבר עליו.”

“ייתכן שישאלו אותי: ״האם אתה דוחה באותה מידה את הגישה שמתחילה בשאלה ״מה צריכים ילדים מודרניים?״ — במילים אחרות, את הגישה המוסרית או הדידקטית?״ אני חושב שהתשובה היא כן. לא מפני שאינני אוהב שלסיפורים יהיה מוסר השכל; בוודאי לא מפני שאני חושב שילדים אינם אוהבים מוסר השכל. אלא מפני שאני בטוח שהשאלה ״מה צריכים ילדים מודרניים?״ לא תוביל אותך למוסר השכל טוב. אם נשאל שאלה זו, אנו מניחים עמדה מתנשאת מדי. מוטב לשאול ״איזה מוסר השכל אני צריך?״ שכן אני חושב שאפשר להיות בטוחים שמה שאינו נוגע בנו לעומק לא יעניין לעומק את קוראינו, יהיו בני גילם אשר יהיו. אבל מוטב לא לשאול את השאלה כלל. הניחו לתמונות לומר לכם את מוסר ההשכל שלהן. כי המוסר השכל הטמון בהן יעלה מן השורשים הרוחניים שהצלחתם להכות במהלך כל חייכם. אבל אם הן אינן מראות לכם שום מוסר השכל, אל תכניסו לתוכן אחד.”