מנוחה

“מי ייתן והנפש העייפה תמצא מנוחה באדון”

“ילדים קטנים מאמינים שהם אלים, או שחלקם מאמינים כך, והם יכולים להיות מסופקים רק כשהשאר של העולם הולך יחד עם האופן שבו הם רואים את הדברים.”

“אתה צריך לפחות חמישה אחוזים מהאוכלוסייה שיהיו רציניים. חמישה-שישה אחוזים מהאוכלוסייה הם אלה שמשליכים את השאר. אתה מכיר את האקסיומה הישנה הזאת: חמישה אחוזים מהאנשים משליכים את העגלה; תשעים וחמישה אחוזים אחרים נמצאים בתוכה.”

“כשאנו נמצאים באלימות מתמדת, אנו לא יכולים להתחבר לסבל של אחרים, ולא יכולים לעזור להם. רק כאשר מאפשרים לעצמנו להיפתח לתזונה עצמית, אנו חופשיים להאכיל את העולם כולו. ולכן, לטפל בסבל העצמי הוא מעשה האנושי ביותר.”

“עד עכשיו חיית בחיים לבד. כל החלטה שעשיתה הייתה רק עבורך, רק עבורך. עכשיו, ולקראת כל ימייך, חייך יתקשרו לאדם אחר. כל החלטה שתעשו תהיה עבור שניכם. מה שעושה אחד משפיע על השני. אתם משפחה, צוות... בלתי נפרדים ובלתי נשברים.”

“הרולד, כמו שארינו, היה בעל הרבה רושמים שהצילו אותו מאמץ לחשוב מחשבות ברורות.”

“אני יודעת שאני עומדת לפגוש גרסה אישית של המציאות; צופה חלקי של המציאות. אבל אני יודעת גם שבאמצעות החלקיות הזו, בהרחקה מהחוויה המשותפת, היא תהיה חדשה: גילוי. היא תהיה ראיה, חלום חזק או מפחיד יותר או פחות. מסע בין-כוכבי דרך חור שחור פסיכי של אחרים. היא לא תגיע עד למחזה טרגי, כי טרגדיה היא האמת, והאמת היא מה שמספרים לאנשי האמנות הגדולים ביותר, הסופרים האבסולוטיים. היא לא תהיה אמת; אך היא תהיה דמיון. האמת היא הטובה ביותר. כי היא כוללת טרגדיה ומחולקת בשמחה האטימית. אך מעטים מאוד מכנו יודעים זאת; הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להכיר אותה. הדמיון - בעיני - הוא הטוב ביותר שאפשר. כי הוא מחולק ביצירה, שזה אחד מהגילויי השמחה האטימית. כל השאר זה או פוליטיקה או פדנטיות, או ספרות מסלול ראשי, ירדה לשל”

“טיפאני ידעה מיד מה הייתה הבעיה. היא כבר ראתה את זה בעבר, במסיבות יום הולדת. אחיה סבל ממחסור טרגי במתוקים. כן, הוא היה מוקף בממתקים. אבל ברגע שהוא לקח ולו ממתק אחד, אמר מוחו המוצף בסוכר, זה אומר שהוא לא לוקח את כל השאר. והיו כל כך הרבה ממתקים שהוא לעולם לא יוכל לאכול את כולם. זה היה יותר מדי מכדי להתמודד איתו. הפתרון היחיד היה לפרוץ בבכי.”

“הקסם היה בעיניו, האנרגיה שלו בחיי היום‑יום. אפשר היה לשקוע בנשמתו ולשחרר את הדאגות, אבל אפילו אם זה היה קורה, זה לא היה עומד במבחן. יש הרבה ללמוד לפני שניפגש, ואני רוצה להתנגש בליבו, לתת לנפשותינו להמריא. זרועותיו יחזיקו את הפחדים שלי, אבל הוא לא יישא את העומס; זה השיעור שלי לאהוב את עצמי ולמצוא תקווה. כשנתקדם יחד, הידע שלנו יעבור את המבחן; סבלנות תמלא את האוויר והמטלות יישארו מאחור, אני אכבד את האמת שלי ואחפש מה שאני רוצה – אהבה נצחית ותשוקה בוערת.”

“...ואכן יש אנשים המאמינים בכך, המבלים את זמנם בקידום ליגות שלום, בנשיאת נאומים ובכתיבת ספרים; וכמובן הממשלות מזדהות עם כל זה, ומעמידות פנים שהן מאשרות זאת; כשם שהן מעמידות פנים שהן תומכות במתינות, בשעה שבפועל הן מפיקות את עיקר הכנסותיהן מחוסר מתינות; כשם שהן מעמידות פנים שהן מקיימות את חירות החוקה, שעה שהיעדר החירות הוא שממנו הן שואבות את כוחן; כשם שהן מעמידות פנים שהן דואגות לשיפור מעמדן של שכבות העובדים, בעוד שעל דיכוי הפועל נשענים עצם יסודות המדינה; כשם שהן מעמידות פנים שהן תומכות בנצרות, שעה שהנצרות חותרת תחת כל ממשלה.”

“תנו את שאר חייכם לאחוריהם אחרי תאבותיכם, אלא תאמו את רצונו של האל בחריפות.”

“כל העניין של אמונה דתית, כוחה ותפארתה העיקרית, הוא שאינה תלויה בהצדקה רציונלית. מאיתנו האחרים מצפים להגן על הדעות הקדומות שלנו. אבל אם תבקש מאדם דתי להצדיק את אמונתו, אתה פוגע ב"חירות הדת" שלו.”

“תודה לאל על בדידות השבת”

“ישוע אמר שנשמותינו יקרות יותר מכל שאר העולם גם יחד”

“תסתכלו על הצד החיובי, אמר סיימון, אם הם צריכים קורבן אדם, תמיד אפשר להציע אותי. אני לא בטוח ששארכם בכלל מתאימים לזה.”

“הפיתוי פועל לשני הכיוונים. לפעמים אפשר להתפתות לחיות חצי חיים כי זה נעים למישהו אחר. לעולם אל תחיה כך שהלב שלך ייפצל לשתי נשמות. ייתכן שתמצא את עצמך חוטא למשך שארית חייך משום שאינך רוצה באמת להיות במצב הזה, אבל אינך רוצה לפגוע בילדים. זהו גיהינום שהילדים שלך יבחינו בו די מהר. להישאר בשביל הילדים זה אפשרי, אבל זה דורש משני אנשים להסכים שהבחירה הזאת היא אורח החיים שלהם, לא של אחד בלבד. אחרת, אתה מחזיק אדם אחר בשבי בגלל הפחד שלך לומר את המובן מאליו — אינך מאוהב בו.”

“אנו מתפתים להאמין כי הישגים ורכוש מסוימים יעניקו לנו סיפוק מתמשך. אנו מוזמנים לדמיין את עצמנו מטפסים על מצוק האושר התלול כדי להגיע לרמה רחבה וגבוהה, שעליה נחיה את שארית חיינו; לא מזכירים לנו כי זמן קצר לאחר שנכבוש את הפסגה, ייקראו לנו שוב לרדת אל שפלה חדשה של חרדה ותשוקה.”

“היום הוא היום הראשון של שארית חייך. התחל במטרה חדשה ועם התלהבות חדשה ליצור שפע בחייך.”

“החיים מלאים בשאלות שאין להן מענה, ובהן כיצד לחיות ולמען מה לחיות. נדרש אומץ קיצוני כדי לחיות ביושר על פי אמונותיו של אדם ולעולם לא לנוח עד שאדם משיג את סוג החיים שהוא או היא מדמיינים.”

“פשוט נשבעתי ליקום שאכתוב לנצח, בלי קשר לתוצאה. הבטחתי שאשתדל להיות אמיצה בעניין, ומלאת תודה, וכמה שפחות מתלוננת ככל שאוכל להיות. גם הבטחתי שלעולם לא אבקש מהכתיבה לפרנס אותי מבחינה כלכלית, אלא שאדאג לה תמיד — כלומר שאפרנס אותנו שתינו תמיד, בכל דרך שתידרש. לא ביקשתי שום תגמול חיצוני על מסירותי; רק רציתי לבלות את שארית חיי קרובה ככל האפשר לכתיבה — קרובה לנצח למקור כל סקרנותי ושביעות רצוני.”