ריצ'ל מיד

“אז אם אתם צריכים עצה — שזה ברור שאינכם צריכים — תעזבו את הקסמים, אנחנו. כריסטיאן עדיין חושב שאתם מתקרבים אל ליסה. "מה?" שאל בעצב מלא דמיון. "האם הוא לא יודע שלביי שלי שייך רק לך?" לא שייך. ואכן, הוא עדיין דואג לכך, למרות כל מה שאמרתי לו. "אני חושב שאם נפתח עכשיו בפה של קיסוס, זה ירגיע אותו." "אם תגע בי," אמרתי בנימוס, "אני איתן לך את ההזדמנות לראות אם אתה יכול לרפא את עצמך. ואז נראה כמה אמיתי אתה באמת.”

“לא ניתן לכפות אהבה, הבנתי. היא קיימת או שאינה קיימת. אם היא לא קיימת, עליך להיות מסוגל להכיר בכך. אם היא קיימת, עליך לעשות כל מה שצריך כדי להגן על אלה שאוהבים.”

“אתה משגה דעת?" שאלתי. והוא נתן לי את הביטות הבלי מלים, כנהגו כל פעם ששאלתי שאלה.”

“אחד מהרעלים הבודדים בהערה היא שאיננו עוד צריכים שינה, ולכן גם איננו עוד חולמים. זה צער, כי אם הייתי חולמת, אני יודעת שאני הייתי חולמת עליך. הייתי חולמת על ריחך ועל תחושת השיער השחור שלך, כמו משי בין אצבעותי. הייתי חולמת על עורך החלק והאגרסיביות של שפתיך כשנשקנו. ללא חלומות, אני חייבת להיות מרוצה בדמיוני – שזה כמעט כה טוב. אני יכולה לתאר את כל אלה perfectly, כמו גם את הדרך שבה זה יהיה כשאני אקח את חייך מהעולם הזה.”

“השופטים הטובים ביותר שאתה יכול למצוא הם...אתה עצמך. רק אתה יודע מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה רוצה להיות.”

“אני חשבתי שאתה חלש ואינך נלחם בחזרה... אבל עכשיו, באמת, אני חושבת שאתה למעשה מאוד חזק. לוקח כוח אדיר לא לחשוב על התלונות ולא להתפרץ.”

“אל תדאגי, הילדים עדי כה רחקים. אבל תדמה, אם תהיה? ממכרך שכלך, ומיפעמי חמלתי, ומיפעם היפי המשתלט שלנו... ואחר כך, הצרף לנו את הכוח הגופני הרגיל של דחפירים. זה אינו אפסיקה לכל השא”

“עיניו התרחבו. "האם אתה סוג של אדם מוטנט? כמו מי שמשתמש באש? ואני משתמש במילה 'מוטנט' כהערכה, תבין, לא אפסיק להעריך אותך.”

“היא שלי, ואני שלה.”

“מה שמך?" "מה?" שאלתי, ומתחמתי באור. "שמך," אמרה. התבוננתי בד"ר אולנדסקי שצופה עליי. "אתה יודע את שמי." "אני יודע." "אני רוצה שתתגלה." "רוז. רוז האת'וויי." "אתה יודע את יום הולדתך?" "בהחלט אני יודע. למה אתה שואל אותי דברים כאלו? האם אבדו לי הקבצים שלי?" ד"ר אולנדסקי נשמה נשימה של התעצבות והלכה.”

“אהבה מתכחשת. שלי כבר עשתה זאת.”

“אני גם באה כאן היום כדי להתנצל. אם צריך ללכת למקסיקו כדי לסיים את זה, אז אני מבינה. הייתי טעות כשבקרתי עליך בגלל זה או אפילו הצגתי כאילו לי יש כל סמכות בנושא. אחת הדברים הגדולים ביותר בך היא שבסוף, תמיד אתה עושה החלטות חכמות. לא תמיד אני יכולה לומר את אותו הדבר על עצמי. מה שאתה צריך לעשות, אני אתמך בך.”

“המין היה מדהים, אבל לא היה לו כוח מרפא מיסטי לכל הבעיות. גאוה. בדרך כלשהי, אני התחלתי להבין את הסנסציה הבסיסית הזו.”

“אנשים אחרים דיברו, ואני ניסיתי לעקוב אחר התרגומים. כל הסיפורים היו על חסדותו ועל עוצמתה של אופיו של דימיטרי. גם כשלא יצא להילחם נגד המתים, הוא היה תמיד שם כדי לעזור לאלה שזקוקים לעזרה. כמעט כל אחד יכול היה לזכור פעם שבה דימיטרי התגייס לעזור לאחרים, יצא מהדרך כדי לעשות את הנכון, גם במצבים שיכלו להניחו בסכנה. זה לא הפתיע אותי. דימיטרי תמיד עשה את הנכון. ואכן, זה היה התנהגות זו שהפכה אותי לאוהבת אותו כל כך. אני הייתה דומה לו. גם אני התגייסתי כשאחרים זקוקים, פעמים רבות כשלא היה צריך. אחרים קראו לי מטורפת על כך, אך דימיטרי הבן אותי, וחלק מהעבודה שלנו הייתה ללמד את עצמי כיצד לבלום את הצורך האימפולסיבי שלי לרוץ לסכנה עם סיבה וחישוב. אני חושבת שאף אחד בעולם הזה לא יבין”

“אבי נשקף אלי מעט זמן ארוך יותר, ולאחר מכן פרץ בחיוך נוח. "אמין, ברור. זה מפגש משפחתי. חגיגה. וראו: כאן חברנו החדש." דימיטרי הצטרף אלינו, לבוש שחור-לבן כמו אמי ואני. הוא עמד לצידי, בולט בכך שלא מגע בו. "אדון מזור," אמר בצורה רשמית, נודד בירכתיים לשניהם. "מגן האת'וויי." דימיטרי היה שבע שנים גדול ממני, אך באותה רגע, מול הוריי, נראה כאילו היה בן שש עשרה, מוכן לקחת אותי למסיבה. "אח, בליקוב," אמר אבי, מלחץ את ידו של דימיטרי. "הייתי מקווה שנפגש. אני רוצה להכיר אותך יותר טוב. אולי נוכל לקבוע זמן לדבר, ללמוד על החיים, על האהבה, וכו'. האם אתה אוהב לצוד? נראה שאתה סוג של צייד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות פעם. אני יודע מקום מצוין ביער”

“איך קורה שמתי שמתעניינים בדברים, האפשרות היחידה שלהם היא לעשות עסקה עם גיהנום ולמכור את נשמתם? למה לא יכולים לעשות עסקה עם אלוהים בתמורה לתנהגות טובה? זה היה אחד מהרגעים הנדירים שבהם התפלאתי את קרטר. קיוויתי לתשובה קלילה, כמו שאמרתי לסת', משהו בסגנון של "טוב הוא תגמולו לעצמו". המלאך חשב כמה שניות. "אנשים עושים עסקאות כאלה כל הזמן", אמר בסופו של דבר. "רק לא עם אלוהים." "אז עם מי הם עושים אותן?" צעקתי. "עם עצמם.”

“אתה לא רק אמרת את זה. יש לי תחושה שאנחנו על סף אמץ ולחשוב בשמות כנים זה לזה.”

“אני אומרת ברוסית: 'עץ'. לא ידעתי מה זה 'עץ' באנגלית. הצביעתי על הטבעת הכסף שאני לובשת והעשיתי תנועה חיתוך. 'עץ. איפה?' הוא התבונן בי בהפתעה מוחלטת, ולאחר מכן שאל באנגלית מושלמת: 'למה את מדברת כך?'”

“איזה, דודית טשה מספרת צחקים כי אתה היית מלך טוב מן האחרים, אלא מפני שפעל מפעל... אני חושבת שלא במזמר.”

“בפעמים אתה מתעורר מהחלום. בפעמים אתה מתעורר בחלום. ובפעמים נדירות, מתעורר בחלום של אחרים.”