מנוחה

“הירגעו והתחדשו ברוחכם!”

“ארצות הברית היא פשוט בקטגוריה משלה בהוצאות צבאיות. היא למעשה משתווה לשאר העולם, והיא הרבה יותר מתקדמת.”

“אני אוהב אותך יותר מדי מכדי לשקר לך, ליזי. אני אוהב אותך בכל מה שעובר אצלי בתור לב. אני חושד שסוג כזה של אהבה טוטלית נעשה עם הזמן לנטל על אישה, אבל זה הסוג היחיד שיש לי לתת. אני חושב שנהיה זוג עשיר למדי במונחים של כסף, אבל כמעט בוודאות אהיה קבצן רגשי כל חיי. הכסף בדרך אליי, אבל בכל הנוגע לשאר יש לי בדיוק מספיק בשבילך, ואני לעולם לא אטנף אותו ולא אדלל אותו בשקרים. לא במילים שאומר, ולא באלה שאכבוש בפנים.”

“אֵלֵךְ, שְׁנֵי מִנְיָנִים לְבַדֵּם הֵם הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם – הַגְּדוֹלִים לֵב, וְהַשְּׁאֵרָה; וְעַתָּה שֶׁהִגַּעְתִּי לְגִיל שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְהִתְנַחֵל, לְהַחְלִיט לְפִינִים מִי יִהְיֶה לִי מְאוֹר וּמִי יִהְיֶה לִי עֲוֹר, לְהִתְקַשֵּׁר עִם הַנִּכְבָּדִים בְּעֵינַי, וּלְהַעֲמִיד עַל הַנִּשׁ”

“מלבד זאת, היא התרגלה לחיים שניהלה — התרגלה ללילות העצומים חסרי השינה, לקור, ללכלוך, לשעמום, ולקומוניזם הנורא של הכיכר. אחרי יום או יומיים חדלה לחוש אפילו רמז של פליאה לנוכח מצבה. היא הגיעה, כמו כל הסובבים אותה, לקבל את הקיום המפלצתי הזה כמעט כאילו היה נורמלי. התחושה המומה וחסרת התבונה שהכירה בדרך אל שדות הכשות חזרה אליה בעוצמה רבה יותר משהייתה קודם. זהו האפקט הרגיל של חוסר שינה, ועוד יותר של חשיפה לפגעי מזג האוויר. לחיות ברציפות באוויר הפתוח, מבלי להיכנס תחת גג ליותר משעה או שעתיים, מטשטש את תפיסותיך כמו אור חזק המסנוור את עיניך או רעש המתופף באוזניך. אתה פועל ומתכנן וסובל, ובכל זאת כל אותו זמן כאילו הכול מעט מחוץ למיקוד, מעט לא ממשי. העולם, הפנימי והחיצוני, נעשה עמום יותר ויותר עד שהוא מגיע כמעט לערפול של חלום.”

“הספרות חייבת תמיד להישען על עיקרון, ושיקולים זמניים אינם עיקרון כלל. שכן, בעיני המשורר, כל הזמנים והמקומות הם אחד; החומר שהוא עוסק בו הוא נצחי ותמיד אותו דבר: שום נושא אינו בלתי הולם, שום עבר או הווה אינם עדיפים.”

“במקום שבו המוח הוא הגדול ביותר, ללב, לחושים, לנדיבות, לצדקה, לסובלנות, לחביבות ולשאר הדברים הללו כמעט שאין מקום לנשום.”

“שלטונו של בוש אינו ניתן לשינוי, ונחזור ממנו לאורך כל חיינו.”

“דבר אחד שיוצר הבדל בין עולי הרגל של החיים במסעם לאורך נתיבי החיים השונים הוא הראש. הוא גורם לחלק ליפול, לאחרים לנוח, ולחלק להמשיך עד הרחוק יותר. הסיבה להבדל אינה הגודל, הצורה, צבע השיער או הסגנון של הראש, אלא מה שבתוך הראש, מה שממלא את המוח, מה שנכנס לאוזניים; מה שהעיניים מביטות ורואות, מה שהאוזניים שומעות ומקשיבות לו; מה שהופך חלק לאלופי החיים ואחרים לנדודי החיים.”

“החיים, בינתיים, החיים הממשיים של בני האדם עם ענייניהם האמיתיים של בריאות וחולי, עמל ומנוחה, עם ענייני מחשבה, מדע, שירה, מוזיקה, אהבה, חיבה, שנאה, תשוקה, הלכו בדרכם, כרגיל, באופן עצמאי, בנפרד מן הידידות או האיבה הפוליטית של נפוליאון בונפרטה, ובנפרד מכל הרפורמות האפשריות.”

“אני מוצאת את מנוחתי ואת ישועתי באדון.”

“אני רוצה לדעת את כל מחשבותיו של אלוהים; כל השאר הם רק פרטים.”

“אני המבקרת הגדולה ביותר של עצמי. לפני שמישהו אחר הספיק לבקר אותי, כבר ביקרתי את עצמי. אבל למשך שארית חיי אהיה עם עצמי, ואני לא רוצה לבלות את חיי עם מישהי שתמיד ביקורתית. לכן אני הולכת להפסיק להיות המבקרת של עצמי. הגיע הזמן שאקבל את כל הדברים הנפלאים שיש בי.”

“איזבל ואמורי לא היו באמת טהורים, ולא היו גם במיוחד חסרי צניעות. בנוסף לכך, מעמדם של חובבים לא היה בעל ערך רב במשחק שהם שיחקו בו – משחק שייתכן מאוד שיהיה ליבה של לימודיה במשך שנים רבות שבאו. היא החלה בדיוק כמו הוא, עם מראה יפה וטמפרמנט מרגיז, והשאר היה תוצאה של ספרי רומנים פופולריים נגישים ודיבורים בחדר ההלבשה שנלקחו ממעגל מעט מבוגר ממנה. איזבל הלכה עם גישה מלאכותית בגיל תשע וחצי, ובמבט עיניה הרחבות והנחמדות היא הכריזה על עצמה כבוגרת מובהקת. אמורי היה פחות מודע. הוא צפה עד שהמסכה תיפול, אך בו בזמן לא סיכן את זכותה ללבוש אותה. היא, מצידה, לא הייתה מושפעת מהאווירה המודעת שלו של חוסר דאגה. היא גדלה בעיר גדולה יותר וזכתה למספר יתרון קטן. אך היא קיבלה את התפקיד שלו – זה היה אחד מעשרת הדברים”

“בתו של אלוהים יודעת שחוסר ביטחון אינו תירוץ לעשות רע לאחרים, וגם אלוהים לא ינוח עד שדאגה לכולם תהיה שיעור שתלמד.”