פאניקה

“בימים אלה של סיפוק מיידי וקסם אלקטרוני יש עדיין כמה אנשים, אנשים אמיתיים, שאינם נבהלים כשמכשירי הטלפון שלהם מפסיקים לפעול משום שהסוללות זקוקות לטעינה מחדש. במקום זאת הם מתחברים, לא למכשיר אלקטרוני אלא לאדמה, חשים את הרוח בשערם, מאזינים לאישוש השמח והמתמיד של מים זורמים ומרגישים את השמש הטובה או את הגשם המרענן על עורם. הם, ורק הם, יכולים להיטען מחדש באמת.”

“זה נפלא, מדהים ושמח לראות את השטן מפסיד לנו את הקרב בפחד, בבהלה ובבושה! הניצחון שלנו הוא במשיח ישוע!”

“אפשר. אני סוג של סכנה כשאני מוקף מצד אחד." "כן," אמר הקול מתחת לשולחן, "אתה מתפרק כל כך מהר שזו פוגעת באנשים בשריפים.”

“מנהיגים אינם נופלים לתעלות של פחד; רק רעיונות שליליים זורמים בתעלה ההיא. שם תראה דברים מלוכלכים כמו ספקות וחוסר אמונה.”

“פחד, חרדה, לחץ ופאניקה, כל אלה הם ביטוי אבולוציוני בסיסי של המוח האנושי. הם חלק מהמצב האנושי הנורמלי.”

“הייתי יכולה לקבל צי א' בפיזיקה, אך כל הזמן שאני למדתיה, היא גרמה לי לחרדה קשה.”

“לא חשבתי אי פעם שאוכל לאהוב אדם אחר ככה. גם לא חשבתי שאקיים בחשש כזה מפני אובדן אדם אחר. האם כך מרגישים כל האוהבים? האם כל אחד מחבק את האהוב שלו בחוזקה ומקם את עצמו באמצע הלילה, מפחד להיות לבד? האם זהו הדרך הכרחית לחיים כשאוהבים כה עמוק? או שזה רק אלה שנעמדים על קצה מדרגה, אלה שחיים בפאניקה כזו?”

“ההודים כאן מספרים משל אזהרה על קדוש גדול, שתמיד היה מוקף באשראם שלו במאמינים נאמנים. במשך שעות בכל יום, הקדוש וחסידיו היו עושים מדיטציה על אלוהים. הבעיה היחידה הייתה שלקדוש היה חתול צעיר, יצור מעצבן, שנהג ללכת דרך המקדש, מיילל ומגרגר ומטריד את כולם בזמן המדיטציה. לכן הקדוש, בכל חכמתו המעשית, ציווה לקשור את החתול לעמוד בחוץ לכמה שעות ביום, ורק בזמן המדיטציה, כדי לא להפריע לאיש. זה נעשה להרגל – לקשור את החתול לעמוד ואז לעשות מדיטציה על אלוהים – אבל ככל שחלפו השנים, ההרגל התקשה והפך לטקס דתי. איש לא היה יכול לעשות מדיטציה אלא אם כן החתול היה קשור קודם לעמוד. ואז יום אחד החתול מת. חסידיו של הקדוש היו אחוזי בהלה. זה היה משבר דתי גדול – איך יכלו עכשיו לעשות מדיטציה, בלי חתול לקשור לעמוד? איך יגיעו אל אלוהים? בעיניהם, החתול הפך לאמצעי.”

“הוא נזקק לה כל כך, כדי להרגיע את עצמו בדבר עצם קיומו שלו, עד שמעולם לא הבין את הייאוש שבחיוכה המסנוור והקבוע, את האימה שבזוהר שבו פנתה אל העולם, או את הסיבות שבגללן הסתתרה כשהיא לא הצליחה לחייך... כל רגע שבילתה בעולם היה מלא פאניקה, ולכן היא חייכה וחייכה, ואולי פעם בשבוע נעלה את הדלת ורעדה והרגישה כמו קליפה, כמו קליפת בוטן ריקה, קוף בלי אגוז.”

“בפני כל בעיה, אל תתחנפו, אלא תתפלל.”

“אל תיכנס לפאניקה, אתה אף פעם לא לבד בבניית החלומות שלך. המחסן של הצלחתך נבנה בידי האב העליון עצמו, שיצר אותו עבורך.”

“אל תיכנסו לפאניקה אלא התפללו כשאתם מתמודדים עם כל בעיה.”

“רוב האנשים, כשהם מתעוררים, מאיצים דרך בדיקה מהירה, מבוהלת, קדם-מודעת: מי אני, איפה אני, מי הוא/היא, אלוהים אדירים, למה אני מחבק קסדת שוטר, מה קרה אתמול בלילה? וזה משום שאנשים נגועים בספק. זה המנוע שמניע אותם דרך חייהם. זה הגומייה במטוס המודל הקטן של נשמתם, והם מבלים את זמנם בליפופה עד שהיא מסתבכת בקשר. שעות הבוקר המוקדמות הן הזמן הגרוע ביותר — יש אותו רגע קטן של בהלה, שמא אתה נסחפת בלילה ומשהו אחר נכנס במקומך. זה מעולם לא קרה לסבתא וות'רווקס. היא עברה ישירות משינה לפעולה מיידית על כל ששת הצילינדרים. היא מעולם לא נזקקה למצוא את עצמה, כי היא תמיד ידעה מי הוא זה שעושה את החיפוש.”

“כשנמצאת מול כל בעיה, אל תפחד, אלא תפיל. תמצא את השלום להביס את הכאב.”

“ברגע שאתה הולך לאיבוד, אתה נכנס לפאניקה. אתה בייאוש מוחלט, בלי לדעת מה לעשות. אני שונא כשזה קורה. סקס יכול להיות ממש כאב ראש ככה, כי כשאתה נכנס לאווירה כל מה שאתה יכול לחשוב עליו הוא מה שנמצא ממש מתחת לאף שלך — זה סקס, בהחלט.”

“אל תתחנפ. ישבת? ככל הנראה לא צריך לישב. אולי כן. לפחות תמכו בדבר מה.”

“אל תתחנפו.”

“אל תתחנף, תמיד תנחש את הטאווול”

“בכל מצוקה, אל תתחנף, אלא תתפלל. בפי תמצא את השקט להביס את הכאב.”

“חיים הם פאניקה, ללא תפילה”