“ההודים כאן מספרים משל אזהרה על קדוש גדול, שתמיד היה מוקף באשראם שלו במאמינים נאמנים. במשך שעות בכל יום, הקדוש וחסידיו היו עושים מדיטציה על אלוהים. הבעיה היחידה הייתה שלקדוש היה חתול צעיר, יצור מעצבן, שנהג ללכת דרך המקדש, מיילל ומגרגר ומטריד את כולם בזמן המדיטציה. לכן הקדוש, בכל חכמתו המעשית, ציווה לקשור את החתול לעמוד בחוץ לכמה שעות ביום, ורק בזמן המדיטציה, כדי לא להפריע לאיש. זה נעשה להרגל – לקשור את החתול לעמוד ואז לעשות מדיטציה על אלוהים – אבל ככל שחלפו השנים, ההרגל התקשה והפך לטקס דתי. איש לא היה יכול לעשות מדיטציה אלא אם כן החתול היה קשור קודם לעמוד. ואז יום אחד החתול מת. חסידיו של הקדוש היו אחוזי בהלה. זה היה משבר דתי גדול – איך יכלו עכשיו לעשות מדיטציה, בלי חתול לקשור לעמוד? איך יגיעו אל אלוהים? בעיניהם, החתול הפך לאמצעי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←