הרים

“מעבר לים, באמצע הנהרות ובשיא ההרים – אין דבר שיכול לשנות את חיבתי אליך.”

“איש כמורה שוודי, אשר אסף את ראשי שבט הסוסקווהאנה, נשא להם דרשה בה סיפר להם את העובדות ההיסטוריות העיקריות עליהן מבוססת דתנו – כגון נפילת אבותינו על ידי אכילת תפוח, בואו של ישו לתקן את הנזק, פלאיו וסבליו ועוד. כשסיים, קם דובר אינדיאני לברך אותו. "מה שסיפרתנו", אמר, "טוב מאוד. אכן רע לאכול תפוחים. טוב יותר להפוך אותם ליין. אנחנו מודים לך על חסדך באשר הגעת מרחק כזה לספר לנו את הדברים שסיפרו לך אימותיך. בתמורה, אני אספר לכם את אלה ששמענו מאימותינו. בתחילה, אבותינו אכלו רק בשר של חיות, ואם הציד לא הצליחו, היו צמאים. שני ציידים צעירים מאיתנו, לאחר שחטאו איל, עשו אש ביער כדי להכין חלקים ממנו. כשהתכוננו לסכול רעב, ראו אישה צעירה יפה יפה יור”

“מומחי ניתוחי פנים תמיד מקבלים הרים ממערות”

“בהרים הגבוהים, בין ערפל השמים מעל גבעת האבן השחורה, ראה סאם כוכב לבן זוהר לזמן קצר. יפיו של הכוכב חדר אל לבו כשהסתכל מעל ארץ הנטושה, והאמון חזר אליו. כי כמו חץ ברור וקור, חדר אליו המחשבה שהצלל בסופו של דבר הוא דבר קטן ונעול, והיה אור ויפיי גבוהים לעולם מעבר לטווחו.”

“אין הרים אדירים עבור היקום, כי אין הרים עבור היקום, אין נהרות, אין שמש ואין עננים! יש רק יקום עבור היקום, רק ישות אחת!”

“הידיעה הזאת משפילה אותי, ממיסה את עצמותיי, סוגרת את אוזניי, וגורמת לשיניי להתנועע ברפיון בחניכיים. והיא גם משחררת אותי. אני ציפור גדולה החגה מעל הרים גבוהים, מטה אל תוך עמקים שלווים. אני אדוות גלים על ימים כסופים. אני עלה אביב רועד בציפייה.”

“טום הרגיש את חושך שלו. אביו היה יפה ובריא, אמו הייתה קצרה ומדויקת כמו מתמטיקאית. כל אחד מאחיו ואחיותיו היה לו מראה או מתנות או מזל. טום אהב אותם כל אחד מהם באהבה עזה, אך הוא הרגיש כבד וקרוב לאדמה. הוא עלה בהנאה על הרים שמים, אך טבע בחושך הסלעי בין פסגותיהם. לו היו פריצות אומץ, אך הן היו מוקפות ברצועות של חולשה.”

“החירות מעניקה לך את אווירם של ההרים הגבוהים”

“אם אתם גרים בהרים, אתם כמהים לעצים ולאגמים.”

“אנחנו אסירי תודה שבאנו לכאן למנוחה, אדוני," אמרה ג'ני. "אתה מבין, אתה לא יודע מה שאר המקום הזה בשבילנו; נכון, ליזי? זה השקט, וזה האוויר.""השקט!" חזר פלדג'בי, בהטיית ראש מזלזלת לעבר שאון העיר. "והאוויר!" הוסיף "פו!" לעשן."אה!" אמרה ג'ני. "אבל זה כל כך גבוה. ואתה רואה את העננים דוהרים מעל הרחובות הצרים, בלי לשים לב אליהם, ואתה רואה את החצים הזהובים המצביעים אל ההרים שבשמיים שממנו בא הרוח, ואתה מרגיש כאילו היית מת."היצורונת הקטנה הביטה למעלה, והחזיקה את ידה השקופה הדקה מורמת."איך אתה מרגיש כשאתה מת?" שאל פלדג'בי, נבוך מאוד."או, כל כך שלווה!" קראה היצורונת הקטנה, מחייכת. "או, כל כך שקטה וכל כך אסירת תודה! ואתה שומע את האנשים החיים, בוכים, ועובדים, וקוראים זה לזה למטה ברחובות הצרים והאפלים, ואתה כאילו כה מרחם עליהם! ואיזו שלשלת נפלה ממך, ואיזו שמחה מוזרה, טובה ועצובה באה עליך!"עיניה נפלו על הזקן, שבידיו שלובות הביט בשקט."הרי רק עכשיו," אמרה היצורונת הקטנה, מצביעה עליו, "דמיינתי שראיתי אותו יוצא מקברו! הוא התאמץ לצאת מן הדלת הנמוכה ההיא, כפוף ושחוק כל כך, ואז הוא עצר את נשימתו ועמד זקוף, והביט סביבו אל השמיים, והרוח נשבה עליו, וחייו למטה באפלה תמו!—עד שנקרא לשוב לחיים," הוסיפה, מביטה סביב אל פלדג'בי במבט הנמוך ההוא של חדות. "למה קראת לו לשוב?" "הוא כבר לקח לו מספיק זמן, בכל מקרה," רטן פלדג'בי."אבל אתה לא מת, אתה יודע," אמרה ג'ני ורן. "רד אל החיים!"נראה שמר פלדג'בי חשב שזו הצעה לא רעה במיוחד, ובהנהון הסתובב. כשריאח הלך בעקבותיו כדי ללוות אותו במורד המדרגות, קראה היצורונת אל היהודי בקול צלול ככסף, "אל תיעלם לזמן רב. חזור, ותהיה מת!" ועדיין, בעוד הם יורדים, שמעו את הקול המתוק הקטן, הולך ונחלש, חצי קורא וחצי שר: "חזור ותהיה מת, חזור ותהיה מת!”

“החשבות והעצבים נותרו כנראה מאחורי ההרים. לפני גברים מוכים ומעשים שנואים, יש לחשוב ולעצוב כל כך הרבה! שם קשה כל כך, ומהותי כל כך, למצוא סיבה להישאר בחיים. איך יוכל אדם להמשיך לחיות אחרת? עוני מוחלט הופך את האדם עמוק.”

“אנו חיים מתוך מודעות על ידי קצירת סצנות מעוררות השראה כדי לשים לב אליהן, כולל ההרים והאוקיינוסים, הפרחים והעצים, האהבה והחברות, המוזיקה והספרות, האמנות והשירה.”

“מעבר לאלפי הרים ערפילים וקרירים, למערות עמוקות ולמערות עתיקות, נצטרך לצאת, עוד לפני שחר, למצוא את הזהב האבוד שלנו.”

“אם יש לי את מתנת הנבואה, ואני יכול לרדת לעומקם של כל המסתורין והידע, ואם יש לי אמונה שיכולה להזיז הרים, אך אין לי אהבה, אינני כלום”

“אינך עייף מכל החיוך הזה שאתה עושה אל המצלמה? הירד עםי אל ההרים, יש עוד הרבה יותר מחיי מאשר המצלמות.”

“האמונה היא אחת מהכוחות האורגניים החזקים במולטי‑יקום. היא אולי לא תזיז הרים במדויק, אבל היא יכולה ליצור מישהו שיכול. אנשים מבינים את האמונה הפוך. הם חושבים שהסדר הוא: קודם האובייקט, אחר כך האמונה. במציאות זה הפוך.”

“בעזרת כוח אתה יכול להזיז סלעים.בעזרת אמונה אתה יכול להזיז הרים.בעזרת אהבה אתה יכול להזיז את העולם.”

“אנחנו הרי געש. כשאנחנו נשים את חווייתנו כמתנה של אמת, כאמת אנושית, כל המפות משתנות. יש הרים חדשים.”

“כלומר, אתה יודע מהי נצחיות? יש שם הר גדול, אתה מבין, בגובה מייל, בקצה היקום, ופעם באלף שנה יש שם ציפור קטנה—"איזו ציפור קטנה?" אמר אזירפאל בחשדנות."הציפור הקטנה הזאת שאני מדבר עליה. וכל אלף שנה—""אותה ציפור כל אלף שנה?" קרולי היסס. "כן," הוא אמר."ציפור עתיקה להחריד, אם כך.""אוקיי. וכל אלף שנה הציפור הזאת עפה—""—מדדה—""—עפה כל הדרך אל ההר הזה ומשחיזה את המקור שלה—""רגע. אי אפשר לעשות את זה. בין כאן לקצה היקום יש המון של—" המלאך הניף יד בתנופה רחבה, אם כי מעט לא יציבה. "המון כלום-ושום-דבר, יקירי.""אבל היא מגיעה לשם בכל זאת," התעקש קרולי."איך?""זה לא משנה!""היא יכולה להשתמש בחללית," אמר המלאך.קרולי נרגע מעט. "כן," אמר. "אם אתה רוצה. בכל אופן, הציפור הזאת—""רק שזה קצה היקום שאנחנו מדברים עליו," אמר אזירפאל. "אז זו תצטרך להיות אחת מהחלליות האלה שבהן הצאצאים שלך הם אלה שיוצאים בקצה השני. אתה צריך להגיד לצאצאים שלך, כשאתם מגיעים להר, אתם חייבים—" הוא היסס. "מה הם חייבים לעשות?""להשחיז את המקור שלה על ההר," אמר קרולי. "ואז היא עפה חזרה—""—בחללית—""ואחרי אלף שנה היא הולכת ועושה את כל זה שוב," אמר קרולי במהירות.שתיקה שיכורה השתררה לרגע."נשמע כמו הרבה מאמץ רק כדי להשחיז מקור," הרהר אזירפאל."תקשיב," אמר קרולי בדחיפות, "הפואנטה היא שכשציפור הזאת תשחוק את ההר עד כלום, בסדר, אז—"אזירפאל פתח את פיו. קרולי פשוט ידע שהוא עומד להעיר איזו הערה על הקשיות היחסית של מקורי ציפורים ושל הרי גרניט, והמשיך במהירות."—אז עדיין לא תסיים לצפות בצלילי המוזיקה."אזירפאל קפא."ואתה תיהנה מזה," אמר קרולי ללא רחם. "באמת תיהנה.""יקירי—""לא תהיה לך ברירה.""תקשיב—""לגן עדן אין טעם.""עכשיו—""ואין בו אפילו מסעדת סושי אחת."הבעה של כאב חלפה על פניו הרציניות לפתע של המלאך.”

“אני כמעט היזעתי הרים, נגע בנהרות, השפעתי על מדברות ומעודדתי שמים, אבל מעולם לא הגעתי ללבך.”