מלנכוליה

“רציתי רק שקט מוחלט כדי לחשוב על הסיבה שפיתחתי יחס עצוב כלפי עצבון, יחס מלאנכולי כלפי מלנכוליה ויחס טרגי כלפי טרגדיה — על הסיבה שהפכתי מזוהה עם עצמים של אימה או רחמים שלי.”

“כשהעצב יודע את סיבת הדמעות, הלב מתכונן לשאת את הכאב במשך שנים”

“אם אדם אמור להתמודד עם בני אדם בהיקף רחב ולומר את אשר הוא חושב, כיצד אפשר להימנע ממלנכוליה? אינני מודה שאני חסרת תקווה, אף על פי כן: רק המחזה הוא מחזה מוזר עד מאוד; וכיוון שהתשובות הקיימות אינן מספקות, צריך לגשש אחר תשובה חדשה, ותהליך הוויתור על הישנה, כשאין כלל ודאות מה לשים במקומה, הוא תהליך עצוב.”

“אופיו האמיתי של אדם טמון אי שם, עד שלאחר שלחצת על הכפתור הלא נכון מבלי לדעת, תבין שיש כלבים בדמות אדם.”

“רק דמעות יכולות לשמוע את קול הכאב כאשר דם חם מאדים כתם דהוי”

“לעיתים אנו נגררים אל בור של אומללות על ידי דעתו של מישהו אחר שאיננו נראים מאושרים.”

“המוות הוא מסע משמח עבור החיים התכליתיים, והוא מלנכוליה עבור החיים הבינוניים”

“... ונתנה לאי-השלמות ולעבר השתקפות את כל העדינות שבענוה, את כל האבל שבאהבה; הובילה את המשפט הנעשה לסיומו אל מה שמתחיל, והאטה או התאיצה את קצב הסילבות כדי להביאן, למרות ההבדל ביניהן, לריתמוס אחיד, ונתנה לפרוזה הזו, כל כך רגילה, נשימה של חיים, רציפה ומלאת רגש.”

“אני חושב שנדרשת כמות מדהימה של אנרגיה כדי לשכנע את עצמך שאיש הנצח אינו ממש מעבר לפינה. בסופו של דבר אני מאמין שלעולם איננו מצליחים לשכנע את עצמנו. אני יודע שמצאתי שקשה יותר ויותר לשמר את הפוזה של הסתפקות רגשית עצמית בשכבי על מיטתי ובשבתי ליד שולחני, צופה בשחפים מתהפכים בגלגולים בעננים מעל הגשרים, מערסל את עצמי בזרועותיי שלי, נושף נשימת שוקולד-וודקה חמה על ורד שמצאתי בפינת רחוב, מנסה לכפות עליו לפרוח.”

“וכך לנקודה האחרונה והעגומה ביותר שלי: מספר רב של אוכפיו ובריוניו של סטלין במזרח אירופה היו יהודים. ולא רק מספר רב, אלא שיעור רב. השיעור היה גבוה במיוחד במשטרה החשאית ובמחלקות ה"בטחון", שם אין ספק שלנקמה היה חלק משלה, כמו גם לזיקה האידיאולוגית לקומוניזם שהייתה כה חזקה בקרב יהודים בעלי אוריינטציה בינלאומית באותה תקופה: יהודים כמו דוד שמולבסקי. בצ'כוסלובקיה ובמזרח גרמניה היו כוחות קומוניסטיים מקומיים חזקים למדי, אבל בהונגריה ובפולין הקומוניסטים היו מיעוט קטן וידעו זאת, היו תלויים בצבא האדום והיו מודעים לכך, והיו יהודים באופן לא פרופורציונלי ונואשו בשל כך. רבים ממחנות עבודת הכפייה העונשית שהנאצים הקימו שימשו מאוחר יותר את הקומוניסטים כמתחמים כליאה למגורשים גרמנים, וחלק מאלה שניהלו את המקומות הקודרים הללו היו יהודים. איש מישראל או מן התפוצה היהודית שיוצא למזרח אירופה למסע דיג אחר היסטוריה משפחתית לא צריך להיות בלא מודעות לאפשרות שיגלה הן הרבה פחות והן הרבה יותר ממה שהבטיחו לו בטיול המאורגן. קל לומר, עם אלבר קאמי, "לא קורבנות ולא תליינים". אבל ההיסטוריה האמיתית חסרת רחמים אף יותר מכפי שנאמר לך שהיא.”

“יש מעט מן היסוד המלנכולי בה, אדוני: היא לעולם אינה עצובה אלא כשהיא ישנה; ואף אז אינה עצובה; כי שמעתי את בתי אומרת, שהיא חלמה לעיתים קרובות על אומללות, והעירה את עצמה בצחוק.”

“מיתרי משי המרכיבים את הצ’מבלו של החיים מכילים מנעד של בשורות רגשיות. תזמורת של פעימות לב מקושרות המפרטת את הפרוזה המלודית של האינטונציות הקולקטיביות שלנו מולידה סונטות של מלנכוליה, ומפיקה ליברטו אין-סופי הנמתח מן שחרו החלבי של חיי האמרנת של היילוד ועד לשקיעות המנומרות של נשמות עדינות שאותן אנו מוקירים.”

“אהדה מזרים יכולה להיות הרסנית.”

“תן לכחול של השמיים והאוקיינוס לקחת ממך את הכחול שלך כשאתה מרגיש כחול”