“היינו שישה סביב שולחן בהמפטון קורט. קמנו והלכנו יחד לאורך השדרה. בדמדומים הדקים והלא מציאותיים האלה, כמו הדים של צחוק מהדהד בסמטה, הרגשתי שהחיוניות והבשר חוזרים אליי. מול השער, מול איזה עץ ארז, ראיתי את נוויל, ג'יני, רודה, לואיס, סוזן ואותי, בוערים באור יקרות – החיים שלנו, הזהות שלנו. המלך ויליאם עוד נראה כמו מלך לא אמיתי והכתר שלו כצעצוע מנצנץ. אבל אנחנו – מול הלבנים, מול הענפים, שישה מתוך מיליוני מיליארדים, לרגע אחד מתוך אינסוף הזמן שעבר ושיבוא, בערנו שם בניצחון. הרגע היה הכול; הרגע הספיק.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←