רצון חופשי

“אני חב את חיי לאלוהים ששחרר אותי מכל חטאיי”

“אמונה נחוצה ומבוקשת ביותר דווקא במקומות שבהם חסר כוח רצון; כי רצון, כביטוי של שליטה, הוא הסימן המובהק ביותר לעוצמה. במילים אחרות, ככל שאדם פחות יודע לפקד, כך הוא זקוק יותר למישהו שיפקד עליו – אלוהים, נסיך, מעמד, רופא, מוודה, דוגמה או מצפון קבוצתי. אפשר להסיק מזה ששתי הדתות העולמיות, בודהיזם ונצרות, צמחו והתפשטו במהירות בגלל קריסה וחולי של כוח הרצון. וזה בדיוק מה שקרה: שתי הדתות הגיעו לעולם שבו הרצון היה חולה, והצורך ב'עשה זאת' היה נואש. הן הטיפו לפנאטיות בתקופות שבהן הרצון היה מותש, וככה הציעו להמונים משענת חדשה, אפשרות מחודשת לרצות משהו. כי פנאטיות היא סוג ה'כוח' היחיד שגם אנשים חלשים וחסרי ביטחון יכולים להשיג; זה מעין היפנוזה של החושים והשכל לטובת התמקדות אובססיבית בנקודת מבט אחת – מה שהנוצרי קורא לו 'אמונה'. ברגע שאדם מגיע להבנה שהוא חייב שיפקדו עליו, הוא הופך ל'מאמין'. לעומת זאת, אפשר לדמיין מצב שבו לאדם יש כזו עוצמה פנימית וחופש רצון, שהוא משתחרר מכל אמונה ומכל צורך בוודאות, וחי בביטחון גם כשהוא רוקד על חבל דק מעל תהום. אדם כזה הוא הרוח החופשית בהתגלמותה.”

“לאדם יש שתי בעיות נפוצות עם אלוהים: האחת היא שיש רוע בעולם; השנייה היא שהבחירה החופשית מוגבלת. בראשונה, הוא טוען שהעולם רע מדי; בשנייה, שהוא לא רע מספיק.”

“יש החלטות בחיים שמובילות מטבען לסוף אומלל, ומשאירות אותך שוקע בהדרגה באגם של חול טובעני. ואם מישהו לא יושיט יד כדי לחלץ אותך, יש סיכוי גבוה שתטבע בתוצאות.”

“יש כל כך הרבה בגורלי שאיני יכולה לשלוט בו, אבל דברים אחרים אכן נתונים לסמכותי. יש כרטיסי לוטו מסוימים שאני יכולה לקנות, ובכך להגדיל את סיכויי למצוא סיפוק. אני יכולה להחליט כיצד אני מבלה את זמני, עם מי אני מתקשרת, עם מי אני חולקת את גופי ואת חיי ואת כספי ואת האנרגיה שלי.”

“אנחנו תוצרי הגורל, מתחילה ועד סופה”

“הסמל של דרמה, סימפוניה או ריקוד מועיל כדי לתקן אבסורד מסוים העלול להתעורר אם נדבר יותר מדי על כך שאלוהים תכנן וברא את העולם לטובה ואז סוכל בידי הרצון החופשי של הברואים. הדבר עלול לעורר את הרעיון המגוחך שהנפילה תפסה את אלוהים בהפתעה והפכה את תוכניתו, או — מגוחך עוד יותר — שאלוהים תכנן את כל העניין בתנאים שהוא ידע היטב שלעולם לא יתממשו. למעשה, כמובן, אלוהים ראה את הצליבה בשעת בריאת הערפיליות הראשונות. העולם הוא ריקוד שבו הטוב, היורד מאלוהים, מופרע בידי הרע העולה מן הברואים, והעימות הנוצר נפתר באמצעות נטילתו של אלוהים עצמו את טבע הסבל שהרע מחולל.”

“בהיעדר תודעה, בני האדם היו בסך הכול עצמים חומריים מונפשים. בלי ההשפעה הסינרגטית של התודעה, הרצון החופשי, והתפיסה של עצמי לכיד, הפועלים לכוון את התנהגות האדם, רבות מן התכונות שאנו מייחסים לאנושיות שלנו היו נעשות חסרות משמעות או אשליות מיותרות, ובהן צחוק וכאב, זיכרונות ומחשבות, אהבה וכעס, דמיון וחלומות. בלי תודעה ורצון חופשי, המין האנושי היה חסר את היכולת לבחור בין טוב לרע, ולא יכולה הייתה להיות משמעת נפשית המכוונת את אורח חייו, את עמדותיו ואת מערכות האמונה של כל אדם.”

“עלינו להפגין תחושת הכרת תודה פרופורציונלית לכך שהמרקם המעודן של האנושות מורכב מנשמה חשה ומרצון אינטליגנטי, שאנשים מכנים זיכרון הלב.”

“והסיבה שלוק חושב על זמן ועל רצון חופשי היא משום שהוא מאמין שכסף הוא הדבר הקרוב ביותר שבני אדם אי־פעם הגיעו אליו כדי לגבש את הזמן ואת הרצון החופשי לצורה פיזית דחוסה. מזומן. מזומן הוא גביש זמן. מזומן מאפשר לך להכפיל את רצונך, והוא מאפשר לך להאיץ את הזמן. מזומן הוא מה שמגדיר אותנו כמין. לשום דבר אחר ביקום אין כסף.”

“האם זה היה בגידה, או שמא היה זה מעשה של אומץ? אולי שניהם. אף אחד מהם אינו כרוך במחשבה מראש: דברים כאלה מתרחשים ברגע, במצמוץ עין. זה יכול להיות רק משום שהם כבר עברו אצלנו חזרות, שוב ושוב, בדממה ובחושך; בדממה כזאת, בחושך כזה, עד שאיננו מודעים להם בעצמנו. עיוורים אך בטוחים בצעדינו, אנו צועדים קדימה כאילו אל תוך ריקוד שנזכרנו בו.”

“על פי רוב הפילוסופים, אלוהים בעת יצירת העולם עבד אותו. על פי הנצרות, בעת יצירתו הוא שחרר אותו. אלוהים כתב לא פואמה, אלא משחק; משחק שפיתח כמושלם, אך שנדרש להשאירו בידי שחקנים אנושיים ומנהלי בימה, אשר מאז הפכו אותו לבהלה גדולה.”

“אם יש גיהינום, היא אמרה, שיהיה מבחירתי, לא מבחינתם. הוא ידע קצת על גיהינום בעצמו… והיה לו תחושה שהלקחים, במקום להיות נגמרים, רק מתחילים.”

“הזמן הוא עצם העדשה שדרכה אתם רואים—קטנה ובהירה, כשם שבני אדם רואים דרך הקצה הלא נכון של טלסקופ—דבר שאחרת היה גדול מדי מכדי שתוכלו לראותו כלל. אותו דבר הוא החירות: המתנה שבאמצעותה אתם דומים ביותר לבוראך, ואתם עצמכם חלקים של המציאות הנצחית. אך אתם יכולים לראותה רק דרך עדשת הזמן, בתמונה קטנה ובהירה, דרך הטלסקופ ההפוך. זוהי תמונה של רגעים הבאים זה אחר זה ושלכם בכל רגע עושים איזו בחירה שיכלה להיות אחרת.”

“יש רק תבניות, תבניות על גבי תבניות, תבניות שמשפיעות על תבניות אחרות. תבניות שמוסתרות על ידי תבניות. תבניות בתוך תבניות. אם תתבונן מקרוב, ההיסטוריה לא עושה דבר מלבד לחזור על עצמה. מה שאנו קוראים לו כאוס הוא רק תבניות שלא זיהינו. מה שאנו קוראים לו אקראי הוא רק תבניות שאיננו מסוגלים לפענח. מה שאיננו מבינים אנו קוראים לו שטויות. מה שאיננו יכולים לקרוא אנו קוראים לו ג'יבריש. אין רצון חופשי. אין משתנים.”