ייאוש

“כאשר הלילה בא אל תתייאש; שמח במקום זאת ואמור לעצמך, לפחות עכשיו אני יכול לראות את הכוכבים.”

“מוות הוא עניין אישי, מעורר אבל, התאבדות רוחנית, חמלה או פילוסופיה קרה. לעומת זאת, טקסי הלוויה הם אירועים חברתיים. התחיילו לדמיין היכנס לטקס הלוויה מבלי לפולש את המכונית שלכם קודם לכן. התחיילו לדמיין עמדתם על קברו של המת בלי לבוש את חולצת האופנה הכהה הטובה ביותר שלכם ואת הנעלי השחורות הטובות ביותר שלכם, מפונקות יפה. התחיילו לדמיין שליחת פרחים לטקס הלוויה מבלי כרטיס מחוברת שיסמן שאתם עשיתם את הדבר הנכון. אין באף מוסד חברתי בו קוד קבוע של התנהגות הוא קשוח יותר מאשר בטקסי הלוויה. התחיילו לדמיין את התסכול אם הכומר השתנה את דבריו או ניסה לשנות את ביטויי פניו. התחיילו לדמיין את השוק אם, בבית העלמין, יושבו כל הכיסאות מלבד הכיסאות הקטנות הנפתחות צהובות, המיועדות לעינויים,”

“לעולם אל תביט/י מלמעלה על עצמך. אתה מיוחד עם מתנה מיוחדת.”

“ההבדל בין תקווה לייאוש הוא דרך אחרת לספר סיפורים מאותן עובדות”

“הוא הכיר היטב אחת מן הנשים, וחלק איתה את היקום שלו. הם ראו את אותם הרים, ואת אותם עצים, אף על פי שכל אחד מהם ראה אותם אחרת. היא הכירה את חולשותיו, את רגעי השנאה שלו, את רגעי הייאוש שלו. ובכל זאת היא הייתה שם לצדו. הם חלקו את אותו היקום.”

“לפעמים, איננו יכולים שלא להזיל דמעות!”

“חלזונות אינם מתייאשים על שיש להם רגליים קצרות, אלא שמחים על שהם מסוגלים לעבור מרחקים ארוכים למרות זאת.”

“תקווה היא אמונה איתנה”

“נוח, רענן והחיה את נשמתך.”

“כל מגבלה חייבת להיות מנוצחת כדי להגשים את המטרה.”

“כמובן, אני מסכים במידה מסוימת שהדת הנוצרית, בטווח הארוך, היא מקור אי‑נוחות בלתי‑נתפסת. אבל היא לא מתחילה בנוחות; היא מתחילה במצוקה, ואין טעם לנסות להגיע לנוחות בלי קודם לעבור את אותה מצוקה. בדת, כמו במלחמה ובכל דבר אחר, נוחות היא משהו שלא תמצא כשאתה מחפש אותה. אם תחפש את האמת, אולי בסוף תמצא נוחות; אם תחפש נוחות, לא תקבל לא נוחות ולא אמת – רק רכות מילולית ותקוות שווא, ובסוף – ייאוש.”

“הירח אינו דלת. זה פנים בעצמה, לבן כמו אצבע, ועצוב עד תום. הוא משליך את הים אחריו כמו עבירה כהה, שקט כפתח האו של אובדן מוחלט. אני מתגוררת כאן.”

“אם נתמקד בבעיות החיים, נשתתק. אבל אם נתמקד בהבטחתו של אלוהים, נמצא את האמונה, התקווה והאומץ לשרוד את החיים.”

“אנו לומדים על החיים באמצעות חקירת המרקם והעומק של המרחב המרכיב את עולמנו הפנימי הפרטי. בבדידות אנו שבים אל רגשותינו הפגועים, חטאינו, ספקותינו וייאושנו העמוק ביותר, משחזרים זיכרונות נוגעים ללב של יקירינו, מקרינים את מה שאנו נעשים, ומבררים את תכלית הווייתנו.”

“אתה יכול לעשות דברים גדולים ואדירים בכוחו של אלוהים.”

“רק אלוהים יכול להציל כל נשמה”

“חשוב על זה היטב. זה חשוב מאוד," אני אומר, "כי להאמין במשהו, יהיה אשר יהיה, זו פעולתו של המוח. אתה מבין? כשאתה אומר שאתה מאמין, אתה מאפשר את האפשרות של אכזבה. ומאכזבה או מבגידה עשוי לבוא ייאוש. כזה הוא דרכו של המוח.”

“שמי הייאוש האפלים אינם שקולים כנגד שמי התקווה הבהירים”

“אז אני שואל את עצמי: 'איפה החלומות שלך?' ואני מנענע בראשי וממלמל: 'איך השנים עוברות!' ואני שואל את עצמי שוב: 'מה עשית עם השנים האלה? איפה קברת את הרגעים הכי יפים שלך? באמת חיית?' 'תראה,' אני אומר לעצמי, 'כמה נהיה קר בכל העולם!' ועוד שנים יעברו, ומאחוריהן תזחל בדידות קודרת. זקנה חלושה תגיע, נשענת על מקל, ומאחוריהן יגיעו השעמום והייאוש הבלתי נגמרים. עולם הפנטזיות ידהה, חלומות יקמלו וימותו וייפלו מהעצים כמו עלי שלכת...”

“עליך לסלוח.”