ייאוש

“כאשר מה שציפית לו התרחש, לעולם אל תיכנס לפאניקה; על ידי שמירה על רוגע, אתה משיג שליטה על המצב.”

“להביט בצד המואר של החיים עדיף מלהביט בצד האפל של הייאוש”

“שלוש תאוות, פשוטות אך עוצמתיות במיוחד, שלטו בחיי: תאוות האהבה, חיפוש הידע, והאבל הבלתי נסבל על סבל האנושות.”

“היופי אינו נסבל, דוחק אותנו לייאוש, ומעניק לנו לרגע הצצה אל נצח שהיינו רוצים לפרוש על פני כל הזמן כולו”

“עלינו לפתח אסטרטגיות חדשות כדי להתגבר על כל אתגר”

“כדי ליהנות ממנו שוב ושוב ברגעי השמחה והייאוש, אני נושא את יופיים של אהבתך בחדר הנסתר של לבי”

“איך יכולתי להיות כל כך בורה? היא חושבת. כל כך טיפשה, כל כך לא רואה, כל כך נתונה לרשלנות. אבל בלי בורות כזאת, רשלנות כזאת, איך היינו יכולים לחיות? אם היית יודעת מה עומד לקרות, אם היית יודעת הכול שעומד לקרות אחר כך — אם היית יודעת מראש את התוצאות של מעשייך שלך — היית נידונה לאבדון. היית הרוסה כמו אלוהים. היית אבן. לעולם לא היית אוכלת או שותה או צוחקת או קמה מהמיטה בבוקר. לעולם לא היית אוהבת שוב אף אחד. לעולם לא היית מעזה.”

“יש זמן קדוש, שבו הנשמה משתוקקת להכיר את הרוח.”

“אל תוותר. נאחז בכנפי התקווה.”

“אבל השינה לא באה. היא יכלה לשמוע את נגינת הפסנתר הרכה של ג'ייס מבעד לקירות, אבל לא זה הוא שהשאיר אותה ערה. היא חשבה על סיימון, שעוזב לבית שכבר לא הרגיש לו כמו בית, על הייאוש שבקולו של ג'ייס כשאמר ״אני רוצה לשנוא אותך״, ועל מגנוס, שלא אמר לג'ייס את האמת: שאלק לא רצה שג'ייס ידע על מערכת היחסים שלהם כי הוא עדיין היה מאוהב בו. היא חשבה על הסיפוק שהיה מביא למגנוס לומר את המילים בקול, להכיר במה שהאמת הייתה, ועל כך שהוא לא אמר אותן — נתן לאלק להמשיך לשקר ולהעמיד פנים — כי זה מה שאלק רצה, ומגנוס דאג לאלק מספיק כדי לתת לו את זה. אולי בכל זאת היה נכון מה שאמרה מלכת הפיות: אהבה הופכת אותך לשקרן.”

“[…] כל אחד מנסה להפוך את חייו ליצירת אמנות. אנו רוצים שהאהבה תימשך, ואנו יודעים שאינה נמשכת; אפילו אילו, בנס כלשהו, הייתה נמשכת כל החיים, עדיין הייתה חסרה. אולי, בצורך הבלתי-שבע הזה בהמשכיות, היינו מבינים טוב יותר את הסבל האנושי, אילו ידענו שהוא נצחי. נראה כי מוחות גדולים נחרדים לעיתים פחות מן הסבל מאשר מן העובדה שאינו נמשך. בהיעדר אושר שאינו מתכלה, סבל נצחי היה מעניק לנו לפחות גורל. אך אפילו את הנחמה הזאת אין לנו, ואף הייסורים הקשים ביותר שלנו מגיעים לקצם יום אחד. בוקר אחד, לאחר לילות אפלים רבים של ייאוש, כמיהה שאין לכבוש אותה לחיות תודיע לנו שהכול נגמר, ושהסבל אינו נושא משמעות יותר מן האושר.”

“היי סבלני וסבול את הזמנים. ימיך המפוארים יבואו.”

“ילדים, חיינו היו גונגים המכים; רעש והתרברבות; זעקות ייאוש; מכות בעורף בגנים.”

“הוא ראה בכל מקום או את המוות או את התקרבותו. אבל עיסוקו כעת העסיק אותו עוד יותר. הוא היה חייב לחיות את חייו עד תומם, עד שהמוות יבוא. אפלה כיסתה בעבורו את הכול; אך דווקא בגלל האפלה הזאת חש כי עיסוקו הוא חוט ההנחיה היחיד באפלה הזאת, והוא אחז בו והחזיק בו בכל כוחו שנותר לו.”

“החזיקו מעמד! אלוהים יעניק כוח בכל מעשה של שאיפתכם.”

“איך נדע על תקווה, אם לא בתוך קשיים?”

“השקיעה הארוכה בציורים דומה לירידה לעיר זרה, בה, בהדרגה, מתוך רצון ודיכאון, מופיעות מילים מפתח אחדות, ואז משפטים קצרים, ומשקיפים דרך השתקת השתיקה. האמנות... היא עיר זרה, ואנו משקרים לעצמנו כשאנו חושבים שהיא מוכרת לנו... עלינו להכיר שפת האמנות, כל האמנות, אינה שפת האם שלנו.”

“אם אתה קורא סיפורים, אתה מוצא את הכוח, האמונה והתקווה לשרוד את חיי היומיום.”

“רק אלוהים יכול לספק אותנו ולשחרר אותנו.”

“אתה נשמה קדושה ונפלאה”