“[…] כל אחד מנסה להפוך את חייו ליצירת אמנות. אנו רוצים שהאהבה תימשך, ואנו יודעים שאינה נמשכת; אפילו אילו, בנס כלשהו, הייתה נמשכת כל החיים, עדיין הייתה חסרה. אולי, בצורך הבלתי-שבע הזה בהמשכיות, היינו מבינים טוב יותר את הסבל האנושי, אילו ידענו שהוא נצחי. נראה כי מוחות גדולים נחרדים לעיתים פחות מן הסבל מאשר מן העובדה שאינו נמשך. בהיעדר אושר שאינו מתכלה, סבל נצחי היה מעניק לנו לפחות גורל. אך אפילו את הנחמה הזאת אין לנו, ואף הייסורים הקשים ביותר שלנו מגיעים לקצם יום אחד. בוקר אחד, לאחר לילות אפלים רבים של ייאוש, כמיהה שאין לכבוש אותה לחיות תודיע לנו שהכול נגמר, ושהסבל אינו נושא משמעות יותר מן האושר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←