סטיבן קינג

“בסוף חייה היא הייתה מודעת לחום אך לא לכאב. היה לה זמן להתבונן בעיניו, עיניים של אותו כחול שהוא צבע השמים באור הראשון של הבוקר. היה לה זמן לחשוב עליו על ה-Drop, דוהר על Rusher בכל הכוח, שערו השחור מתנופף לאחור מרקותיו ומטפחת הצוואר שלו מתנפנפת; לראות אותו צוחק בקלות ובחופש שלעולם לא ימצא שוב בחיים הארוכים שנפרשו לפניו מעבר לחייה, והצחוק שלו הוא שלקחה איתה כשיצאה, בורחת מן האור והחום אל החושך המשיי והמנחם, קוראת לו שוב ושוב בעוד היא הולכת, קוראת ציפור ודוב וארנב ודג.”

“היא ברחה מנישואיה כמו שאישה יכולה להחליק מתוך זוג סנדלים כשהיא מחליטה להרפות ולדהור באמת.”

“החיים הם כמו גלגל. במוקדם או במאוחר, הם תמיד חוזרים לנקודה שממנה התחלתם.”

“עניינים כבדי משקל כאלה כמו חטא וסליחה צריכים להישאר בין האדם לאלוהים”

“אנשים לא נעשים טובים יותר, הם פשוט נעשים חכמים יותר. כשנעשים חכמים יותר לא מפסיקים לתלוש את הכנפיים מזבובים, פשוט חושבים על סיבות טובות יותר לעשות את זה.”

“המוח יכול לחשב, אבל הרוח נכספת, והלב יודע מה שהלב יודע”

“הוא התחיל לבכות, לא בהיסטריה ולא בצעקות כמו שאנשים בוכים כשהזעם המוסתר שלהם מתפרץ בדמעות, אלא באנחות בכי רצופות של מי שרק זה עתה גילה שהוא לבדו ושיהיה כך עוד זמן רב. הוא בכה משום שהביטחון והשפיות נדמו כמי שעזבו את העולם. הבדידות הייתה מציאות, אבל במצב הזה גם הטירוף היה אפשרות ממשית.”

“קריאה לוקחת זמן, והפטמה מזכוכית לוקחת ממנו יותר מדי.”

“אני חושב שחלק מלהיות הורה הוא לנסות להרוג את הילדים שלך.”

“גאווה הייתה החגורה שבה השתמשת כדי להחזיק את המכנסיים שלך למעלה כשלא היו לך מכנסיים.”

“חופשי סוף סוף, חשב. אל עליון, סוף סוף חופשי. ואז: אני מאמין שזה גאולה. וזה טוב, לא? ממש טוב, באמת.”

“מושג החלימה מוכר לתודעה הערה, אך עבור החולם אין יקיצה, אין עולם ממשי, אין שפיות; יש רק מהומת השינה הצורחת.”

“לשבת מאחורי שולחן היה לפעמים בודד, אבל אדי עצמו ישב יותר מפעם אחת במושב הנהג, כשהאספירטור שלו רוכב שם איתו על לוח המחוונים, ההדק שלו משתקף כרוח רפאים בשמשה הקדמית (ועוד דלי מלא כדורים בתא הכפפות), והוא ידע שבדידות אמיתית היא אדום מרוח: הצבע של פנסי הזנב של המכונית שלפניך, המשתקפים על אספלט רטוב בגשם שוטף.”

“חשבתי שיהיה זמן, אבל אנחנו תמיד חושבים דברים כאלה, לא? אנחנו מרמים את עצמנו כל כך, שיכולנו לעשות את זה למחייתנו.”

“סיפור קצר זה משהו אחר לגמרי – סיפור קצר הוא כמו נשיקה מהירה בחושך מזרים זרים.”

“אם אי־פעם התגעגעת לביתך, או הרגשת גולה מכל הדברים והאנשים שפעם הגדירו אותך, תדע עד כמה מילים מקבלות פנים וחיוכים ידידותיים יכולים להיות חשובים.”

“אתם אלה הקודרים, חדורי המטרה, שלא יאמינו שהשמחה היא במסע ולא ביעד, לא משנה כמה פעמים הוכח לכם הדבר.”

“ג'ייק ניחש שהנרי עשה עליו דברים כאלה כל כך הרבה זמן, עד שרק כשאדי ראה את זה כשהנרי עשה את זה על מישהו אחר – מישהו כמו מוכרת הכרטיסים הבלונדינית.”

“רבים מן הטקסטים על כתיבה מזהירים מפני בקשה מחברים לקרוא את הדברים שלך, ומציעים שלא סביר שתקבל דעה חסרת פניות באמת. ... לפי תפיסה זו, זה לא הוגן להעמיד חבר במצב כזה. מה קורה אם הוא/היא מרגיש/ה שהוא/היא חייב/ת לומר, "אני מצטער, חבר טוב, כתבת בעבר כמה סיפורים נהדרים, אבל זה אחד מסריח כמו שואב אבק"? לרעיון הזה יש מידה מסוימת של תוקף, אבל אני לא חושב שדעה חסרת פניות היא בדיוק מה שאני מחפש. ואני מאמין שרוב האנשים החכמים מספיק כדי לקרוא רומן הם גם מתחשבים מספיק כדי למצוא אופן ביטוי עדין יותר מאשר "זה מסריח." (למרות שרובנו יודעים ש"אני חושב שיש לזה כמה בעיות" בעצם פירושו "זה מסריח," לא?)”

“למען השם, לארי, תתבגר. תפתח קצת צדקנות עצמית. הרבה מזה הוא דבר מכוער, אלוהים יודע, אבל קצת מזה, כשהוא נמרח על כל נקיפות המצפון שלך, הוא הכרח מוחלט! זה לנפש מה שקרם הגנה טוב הוא לעור בשיא חום הקיץ. אתה יכול להיות רק הקברניט של נפשך שלך, ומדי פעם איזה פסיכולוג חכם-בשקל יפקפק ביכולת שלך אפילו לעשות את זה.”