“הוא התחיל לבכות, לא בהיסטריה ולא בצעקות כמו שאנשים בוכים כשהזעם המוסתר שלהם מתפרץ בדמעות, אלא באנחות בכי רצופות של מי שרק זה עתה גילה שהוא לבדו ושיהיה כך עוד זמן רב. הוא בכה משום שהביטחון והשפיות נדמו כמי שעזבו את העולם. הבדידות הייתה מציאות, אבל במצב הזה גם הטירוף היה אפשרות ממשית.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←