הנרי דייוויד תורו

“אני מתענג לבוא אל מקומי הטבעי,—לא לצעוד בתהלוכה בפאר ובהדר, במקום בולט, אלא ללכת בשווה עם בונה היקום, אם אוכל;—לא לחיות במאה התשע-עשרה חסרת המנוחה, העצבנית, הרוחשת, הזעירה הזאת, אלא לעמוד או לשבת מהורהר בעוד היא חולפת. מה חוגגים האנשים? כולם בוועדת הסדרים, ומדי שעה מצפים לנאום מאת מישהו. אלוהים הוא רק נשיא היום, וובסטר הוא נואמו. אני אוהב לשקול, להכריע, להימשך בכוח הכבידה אל מה שמושך אותי בחוזקה ובצדק הרב ביותר;—לא להיתלות על קורת המאזניים ולנסות לשקול פחות,—לא להניח מקרה, אלא לקחת את המקרה שהוא”

“אפילו הצבעה בעד הצדק אינה עושה דבר למענו. היא רק מבטאת בפני בני אדם באורח רפה את רצונך שהוא יגבר. אדם חכם לא יפקיר את הצדק לחסדי המקרה, ולא ייחל שיגבר בכוח הרוב. יש מעט מאוד מעלה במעשיהם של המוני בני אדם.”

“תמיד הצטערתי על כך שלא הייתי חכם כמו ביום שבו נולדתי”

“נראה שזהו חוק שאי אפשר לחוש אהדה עמוקה גם כלפי האדם וגם כלפי הטבע.”

“בעוד שהציוויליזציה שיפרה את בתינו, היא לא שיפרה באותה מידה את האנשים שעתידים לאכלס אותם. היא יצרה ארמונות, אך לא היה קל כל כך ליצור אצילים ומלכים.”

“השתיקה היא התייחדותה של נשמה מודעת עם עצמה”

“האם התינוק צעיר? כשאני מביט בו, הוא נראה לי מכובד יותר מן האיש הזקן ביותר.”

“לעיתים, בבוקר קיץ, לאחר שלקחתי את הרחצה הרגילה שלי, ישבתי בפתח ביתי שטוף השמש מן הזריחה ועד הצהריים, שקוע בהזיה, בין האורנים וההיקוריים והסומקים, בבדידות ובדממה שלא הופרעו, בעוד הציפורים שרו סביב או ריחפו חרש דרך הבית, עד אשר, משהשמש נפלה פנימה דרך חלוני המערבי, או מרעש עגלתו של איזה נוסע בדרך הרחוקה, נזכרתי בחלוף הזמן. גדלתי בעונות ההן כצמח התירס בלילה, והן היו טובות לאין שיעור מכל מלאכת ידיים שהייתה יכולה להיות. לא היה זה זמן שנגרע מחיי, אלא תוספת מרובה על מכסת זמני הרגילה. הבנתי למה מתכוונים בני המזרח בהתבוננות ובהפקרת המעשים. ברוב הזמן לא שמתי לב כיצד חלפו השעות. היום התקדם כאילו להאיר איזו מלאכה משלי; היה בוקר, והנה עתה ערב, ושום דבר ראוי לזיכרון לא הושג.”

“המחמאה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם הייתה כשמישהו שאל לדעתי, ובאמת הקשיב לתשובה שלי.”

“כל עלה בשדה - כל עלה ביער - מוסר את חייו בעונתו באותה יופי שבו נלקח.”

“אני מתכוון שהם (התלמידים) לא ישחקו בחיים, או ילמדו אותם רק כך, בעוד שהקהילה תומכת בהם במשחק היקר הזה, אלא יחיו אותם ברצינות מן ההתחלה ועד הסוף. כיצד יוכלו צעירים ללמוד לחיות טוב יותר מאשר על ידי ניסיון מיידי של ניסוי החיים? נדמה לי שזה היה מפעיל את שכלם כשם שהמתמטיקה מפעילה אותם.”

“הטבע מלא גאונות, מלא אלוהות; כך שאף פתית שלג אינו חומק מידו היוצרת.”

“כל טיפש יכול לקבוע כלל, וכל טיפש יציית לו.”

“הו נסיך, עינינו מתבוננות בהערצה ומעבירות אל הנפש את המחזה המופלא והמגוון של היקום הזה. הלילה אכן מסתיר חלק מן הבריאה המפוארת הזאת; אך היום בא לגלות לנו את המפעל הגדול הזה, המשתרע מן הארץ אף אל מישורי האתר.”

“הדרך היחידה לומר את האמת היא לדבר בחסד. רק דבריו של אדם אוהב יכולים להישמע”

“פשט, פשט.”

“כי אילו האמת הייתה ידועה, האהבה אינה יכולה לדבר, אלא רק חושבת ועושה; אף כי ודאי תזלוג החוצה בלא עזרת היוונית, או כל לשון אחרת.”

“בבוקר אני רוחץ את שכלי בפילוסופיה המופלאה והקוסמוגונית של הבהגווד גיטה, שמאז חיבורה חלפו שנות האלים, ושבהשוואה אליה נדמה עולמנו המודרני וספרותו זעירים וטריוויאליים; ואני מטיל ספק אם אין לייחס את אותה פילוסופיה למצב קיום קודם, כה רחוקה נשגבותה מתפיסותינו. אני מניח את הספר ויוצא אל הבאר שלי להביא מים, והנה! שם אני פוגש את משרתו של הברהמין, כהן ברהמה ווישנו ואינדרה, אשר עדיין יושב במקדשו על גדות הגנגס וקורא את הוודות, או שוכן לרגלי עץ עם פת לחמו וקנקן המים שלו. אני פוגש את משרתו בא לשאוב מים עבור אדונו, ודליינו כאילו מתחככים זה בזה באותה באר. מי וולדן הטהורים מתערבים במי הגנגס הקדושים.”

“מי ששומע את רחש הנהרות בימים המנוונים הללו לא יתייאש לחלוטין”

“כל בני האדם רוצים, לא משהו להתעסק בו, אלא משהו לעשות, או ליתר דיוק משהו להיות.”