נהרות

“להבות בוערות כל עוד מזינים אותן. נהרות שוצפים כל עוד יורד גשם. השמש זורחת כל עוד כדור הארץ מסתובב. תפילות נענות כל עוד משמיעים אותן. תקווה קיימת כל עוד יש יום חדש. ניסים אינם חדלים לעולם כל עוד יש אמונה. אהבה מתמידה כל עוד החסד שולט בכל המעשים. חלומות משגשגים כל עוד רודפים אחריהם. לעולם אל תוותר כל עוד אתה חי.”

“אישה יש לה יונו, כמו שאיש יש לו גניוס; אלה שמות לכוח הקדוש, לנפש האלוהית שיש לכל אחד מאיתנו בתוכו. יונו שלי לא "יכולה להיכנס" אלי, היא כבר העצמי העמוק ביותר שלי. השיר הזה מדבר על יונו כאילו הייתה אישה, אישה עם אהבה ושנאה: אישה קנאית. העולם קדוש, כמובן, מלא באלים, בנומינה, בכוחות גדולים ופרסוניות. אנחנו נותנים להם חלק מהשמות – מרס של השדות והמלחמה, וסטה האש, צרס של הגרגרים, אמא טלוס של הארץ, הפנאטים של הארון. הנהרות, העיינות. ובענן הסערה ובאור יש הכוח הגדול שנקרא אל האב. אך הם לא בני אדם. הם לא אוהבים ושונאים, הם לא תומכים או מתנגדים. הם מקבלים את ההקרבה הנדרשת להם, שמגדילה את כוחם, דרך אותה חיים אנחנו.”

“ישנם נהרות רבים לחצות בדרכנו אל היעדים המוצלחים שלנו. לעולם אל תפחדו מן התנינים. הם אולי נראים מפחידים, אך הם לא יפגעו בכם. תגיעו לשם! עם הגישה הנכונה, אתם מתעלמים מן הפנים המכוערות של הגדה, ואתם יכולים לחתור בסירתכם אל היעד הנכון!”

“זה דבר רגיל שנחלים קטנים נשפכים אל נהרות גדולים. את רוב הנהרות אפשר גם להתחקות עד לים הגדול. העובדה שאתה מתחיל בבחירה קטנה אינה אומרת שתהיה על הדרך הצרה ההיא לנצח.”

“מים הם מים. מים הם מקור החיים.”

“תנועות כמו נהרות. כל פעם שאתה שוקע בהן, זה לא אותו דבר.”

“ועתה, כך אומר ה׳: אל תירא, כי גאלתיך; קראתי לך בשמך; שלי אתה. כאשר תעבור במים, אני אהיה עמך; וכאשר תעבור בנהרות, הם לא ישטפוך. כאשר תלך באש, לא תיכווה; הלהבות לא תבערנה בך. כי אני ה׳, אלוהיך, קדוש ישראל, מושיעך.”

“אחת הסיבות לכך שניו יורק הפכה לגדולה הייתה שהיא משרתת על ידי הרבה מאוד נהרות ונתיבי מים שונים. יש לך את האוקיינוס האטלנטי שמחובר כמעט ישירות אליה, והיא משרתת על ידי איסט ריבר והדסון ריבר והרבה יובלים.”

“כאשר הנהר פוגש את הים, הוא מת! כי אופיו של הנהר הוא לזרום, וכאשר האופי מת, הכול מת!”

“היא לא צפתה בערי שחמט העצם העתיקות והמתות מחליקות מתחת, או בתעלות הישנות המלאות ריקנות וחלומות. מעבר לנהרות היבשים ולאגמים היבשים הם עפו, כמו צל הירח, כמו לפיד בוער.”

“יצורים, אני נותן לכם את עצמכם, אמר הקול החזק והשמח של אסלן. אני נותן לכם לעד את הארץ הזאת של נרניה. אני נותן לכם את היערות, את הפירות, את הנהרות. אני נותן לכם את הכוכבים ואני נותן לכם את עצמי. החיות האילמות שלא בחרתי בהן הן גם שלכם. נהגו בהן בעדינות וטפחו עליהן, אך אל תשובו לדרכיהן פן יחדלו להיות חיות מדברות. כי מתוכן נלקחתם ואליהן אתם יכולים לשוב. אל תעשו כן.”

“אתה האוקיינוס, תן לנהרות לבוא אליך. אתה הפרח, תן לדבורים לבוא אליך.”

“האם אתה יודע מי הוא סבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלך? כנראה שלא! אם אתה רוצה לדעת את עברך הרחוק מאוד, פשוט הבט בעצמך, כי אתה העבר המצטבר, אתה הנהר העתיק הבא מן העמקים של העבר הרחוק!”

“ממקום רחוק זה, כדור הארץ עשוי שלא להיראות מיוחד במינו. אבל עבורנו הוא שונה. חזורו לשקול את נקודת זו. זו היא, זו הבית, זו אנחנו. עליה חי כל מי שאוהבים, כל מי שאנו מכירים, כל מי ששמענו עליו, כל אדם שנולד אי פעם. התכולת של שמחתנו ושל סבלנו, אלפי דתות בטוחות, אידאולוגיות וכלכלות, כל צייד וכל קובץ, כל גיבור וכל חסיד, כל יוצר וכל מחריב של תרבות, כל מלך וכל חקלאי, כל זוג צעיר באהבה, כל אם ואב, ילד תקווה, מחשובי ומגלה עולמות, כל מורה מוסר, כל פוליטיקאי שחור, כל "כוכב" וכל "מנהיג עליון", כל קדוש וכל חוטא בהיסטוריה של מינו שלנו חי שם – על נקודת אבק צפה בשרף השמש. כדור הארץ הוא בימת קטנה מאוד בארנה קוסמית רחבה. חשבו על נהרי הדם שושקו על ידי כל אלה השרים והקיס”

“לכל אדם יש נהר במחשבותיו: נהר המחשבות! אך לא לכל אדם יש נהר קדוש במחשבותיו: נהר המחשבות הנכונות!”

“ההצטברות הניתנת לחיזוי של עודפי ההכנסות מעבר למה שניתן להשתמש בהם לשלם את החוב הציבורי... מחייבת את התבוננות הקונגרס. האם יישארו ללא תועלת באוצרות הציבור?...או האם יוקצו יותר לטובת שיפור הדרכים, תעלות, נהרות, חינוך, ואתרי יסוד אחרים של עושר ושלום”

“יש נהר קוסמי הזורם מן השמש אל הארץ ואל כל מקום: אור השמש, הקדוש שבנהרות הקדושים! אויב החושך הוא הידיד הטוב ביותר של הקיום! גע באור השמש באהבה עזה, כי האור עצמו הוא שעשה את האהבה הזאת אפשרית!”

“ספרות עובדת ממנת אל מנת ומשפיעה יותר. היא בו זמנית אוניברסלית יותר ובו זמנית יותר חדה ופרטית. אם היא מדברת על לחם או יין או אבן או עץ, היא פונה לכל אלה, לרעיונותיהם; אך כל השומע ייתן להם גוף אישי ייחודי בדמיון שלו. אם הסיפור אומר "הוא אכל לחם", היוצר התיאטרוני או הצייר יוכל להציג רק "חלק לחם" לפי טעמו או דמיונו, אך השומע של הסיפור יזכור את הלחם בכללותו ויצייר אותו בצורת שיש לו בדמיון שלו. אם הסיפור אומר "הוא עלה על גבעה וראה נהר בעמק מתחתיו", האייר יוכל לתפוס, או כמעט לתפוס, את ראייתו האישית של סצנה כזו; אך כל השומעים של המילים ייצרו תמונה משלהם, ותמונה זו תיבנה מכל הגבעות והנהרות והעמקים שהם ראו בעבר, אך בעיקר מהגבעה, מהנהר והעמק שהם היו עבורם הגוף הראשון של המילה.”

“יש אלפבית אחר, משוחח מכל עלה, שר מכל נהר, מתנודד מכל שמים.”

“אל תיתן לטבע הנורא של המים למנוע ממך לחצות את נהרות החיים. ככל שהאתגרים שאנו מתמודדים איתם נוראים יותר, כך מתוק יותר השמחה שבכיבושם.”