צ'ארלס דיקנס

“התרברבות הוא כלב טוב, אבל אחיזה איתנה הוא טוב יותר.”

“לב אוהב הוא החכמה האמיתית ביותר”

“נטלתי על עצמי את אחריותי הראשונה הבלעדית”

“הרופא נראה מוטרד במיוחד מן העובדה שהשוד היה בלתי צפוי, ונעשה בשעות הלילה; כאילו היה זה המנהג המקובל של ג'נטלמנים העוסקים בפריצה לבתים לנהל את עסקיהם בצהריים, ולקבוע פגישה, באמצעות הדואר הזול, יום או יומיים קודם לכן.”

“אם צללים אלה יישארו ללא שינוי בידי העתיד, איש מזרעי לא ימצא אותו כאן, השיב הרוח. מה בכך? אם נגזר עליו למות, מוטב שיעשה זאת, ויפחית את האוכלוסייה העודפת. סקרוג' השפיל את ראשו לשמע דבריו שלו מצוטטים מפי הרוח, והיה מוצף חרטה וצער. אדם, אמרה הרוח, אם אדם אתה בלבך, ולא אבן, חדל מן הפטפוט המרושע הזה עד אשר תגלה מהו העודף, והיכן הוא. האתה תחליט מי יחיה ומי ימות? ייתכן שבעיני השמים אתה חסר ערך יותר ופחות ראוי לחיות ממיליונים כילד המסכן הזה. הו אלוהים! לשמוע את החרק שעל העלה פוסק על עודף החיים בקרב אחיו הרעבים שבאבק!”

“יש לי ניסיון לא קטן עם בנים, ואתם חבורה רעה של בחורים. עכשיו שימו לב!”

“הסבל היה חזק מכל לימוד אחר, והוא לימד אותי להבין מה היה לבך בעבר. הייתי כפוף ושבור, אך — אני מקווה — לצורה טובה יותר.”

“האמון שלו לא היה אמון עצל שקיווה, ולא עשה דבר נוסף.”

“אנחנו כל כך ענווים.”

“בהדרגה הוא שקע בשינה העמוקה והשלווה ההיא שרק הקלה מסבל לאחרונה מעניקה; באותו מנוחה רגועה ושלווה שכואב להתעורר ממנה. מי, אילו היה זה המוות, היה מתעורר שוב אל כל המאבקים והסערות של החיים; אל כל דאגותיהם להווה; חרדותיהם לעתיד; ומעל לכול, זיכרונותיהם המייגעים מן העבר!”

“אתה כבול, אמר סקרוג', רועד. ספר לי מדוע? אני עונד את השרשרת שזייפתי בחיי, השיב הרוח. יצרתי אותה חוליה אחר חוליה, ואמה אחר אמה; חגרתי אותה עלי מרצוני החופשי, ומרצוני החופשי ענדתי אותה.”

“האם ייתכן שהתלונה, שלפיה אנשים פשוטים מתנשאים מעל למעמדם, נובעת לעיתים קרובות מן העובדה שאנשים יוצאי דופן נמצאים מתחת למעמדם שלהם?”

“ימי בית־הספר שלי! ההחלקה הדוממת של קיומי — ההתקדמות הבלתי נראית והבלתי מורגשת של חיי — מן הילדות ועד הנעורים! הרשה לי לחשוב, בעוד אני מביט לאחור על אותו מים זורמים, שכעת הם אפיק יבש מכוסה עלים, אם ישנם סימנים כלשהם לאורך מסלולם, שבאמצעותם אוכל לזכור כיצד זרמו.”

“לעולם אל תגיד לעולם לא”

“זו אמת עגומה שגם לאנשים גדולים יש קרובי משפחה עניים.”

“מה עליו ללמוד? לחקות? או להימנע? כאשר חבריכם הדבורים מטרידים את עצמם בשל ריבונם, ונעשים מבולבלים לגמרי לנוכח כל תנועה מלוכנית קלה שבקלות, האם עלינו, בני האדם, ללמוד את גדולת ציד-הכבוד, או את קטנותו של עלון החצר? אינני בטוח, מר בופין, אלא שהכוורת עשויה להיות סאטירית. בכל אופן, הם עובדים, אמר מר בופין. כן-אה, השיב יוג'ין בביטול, הם עובדים; אבל אינך חושב שהם מגזימים?”

“ידוע, לפי כוחו של משקל של פאונד אחד, מה תעשה המכונה; אך לא כל מחשבי החוב הלאומי יכולים לומר לי מהי היכולת לטוב או לרע, לאהבה או לשנאה, לפטריוטיות או לאי־שביעות רצון, לפירוק המידה הטובה לרשע, או להפך.”

“גאווה היא אחד משבעת החטאים המוותים; אך אין זו יכולה להיות גאוותה של אם בילדיה, שכן זו תערובת של שתי מידות טובות עיקריות — אמונה ותקווה.”

“לבי נחוש, באותה איתנות שמעולם לא היה לב אדם נחוש באישה. אין לי שום מחשבה, שום יעד, שום תקווה בחיים מעבר לה; ואם תתנגדו לי בעניין גדול זה, אתם נוטלים את שלוותי ואת אושרי בידיכם, ומטילים אותם אל הרוח.”

“היו טבעיים, ילדיי. כי הסופר שהוא טבעי קיים את כל כללי ה...”