סרקזם

“ובכן, ילדה? את לא מתכוונת לנסות להפוך אותי לאיזה יצור שאי אפשר לתאר? אני לא חושב שאטרח, גברתי, בהתחשב בכך שאת עושה עבודה כל כך טובה בזה בעצמך!”

“סיימון: אז עקבת אחריי? או שזו סתם צירוף מקרים מדהים שהיית על גג של בניין שעברתי לידו כשנפגעתי? ג'ייס: עקבתי אחריך. סיימון: זה החלק שבו אתה אומר לי שאתה מאוהב בי בסתר?”

“למוות יש גלימת היעלמות? קטע הארי שוב. אז הוא יכול להתגנב אל אנשים, אמר רון. לפעמים נמאס לו לרוץ לעברם, לנפנף בזרועותיו ולצרוח...”

“כאשר אתה נכנע לציניות, לחושך, לפסימיות ולסרקזם, אתה מגביר חוסר איזון ושליליות.”

“"אתה זוכר שאמרתי שאנחנו מתרגלים כישופים ללא מילים, פוטר?" "כן," אמר הארי בקשיחות. "כן, אדוני." "אין צורך לקרוא לי 'אדוני', פרופסור." המילים נפלטו לו לפני שהבין מה הוא אומר.”

“אתה לא רק אמרת את זה. יש לי תחושה שאנחנו על סף אמץ ולחשוב בשמות כנים זה לזה.”

“ג'ייס אמר שלהקת השחקנים של האי של גיליגן יכלה לעשות עם עצמה משהו בלתי סביר מבחינה אנטומית”

“מתלה המעילים מעל ראשו כמו כידון. בצד השני של הדלת עמד ג'ייס. הוא מצמץ. "זה מתלה מעילים?" ג'ורדן הטיח את מתלה המעילים על הקרקע ונאנח. "אם היית ערפד, זה היה הרבה יותר שימושי." "כן," אמר ג'ייס. "או, אתה יודע, פשוט מישהו עם הרבה מעילים.”

“ויל חשד שג'ם היה למעשה חכם ממנו — אבל חסרה לו הנטייה של ויל להניח את הגרוע ביותר המוחלט על אנשים ולהמשיך משם.”

“הרופא נראה מוטרד במיוחד מן העובדה שהשוד היה בלתי צפוי, ונעשה בשעות הלילה; כאילו היה זה המנהג המקובל של ג'נטלמנים העוסקים בפריצה לבתים לנהל את עסקיהם בצהריים, ולקבוע פגישה, באמצעות הדואר הזול, יום או יומיים קודם לכן.”

“האדריכל, המהנדס, הגנרל, הסופר, הפסל, הצייר, המרצה, הפרקליט, המחוקק, השחקן, המטיף, הזמר, ששכרם הוא הנמוך ביותר, מצוי מבחינה מעשית בגן עדן כשהוא בעבודה; ואשר למוזיקאי, עם קשת הכינור בידו, היושב בלב תזמורת גדולה, כשגאות ושפל של צליל אלוהי שוטפים עליו—ובכן, ודאי, הוא בעבודה, אם תרצה לקרוא לזה כך, אבל אלוהים, זו סרקזם לא פחות מכך.”

“אם אתה נוצרי אמיתי, לא תיכנע בבית למזג רע, לחוסר סבלנות, לנטייה למצוא פגמים, לסרקזם, לחוסר אדיבות, לחשדנות, לאנוכיות או לעצלות.”

“בעוד שהקלאב מסתייג מפולשים, באופן מוזר הוא נוקט עמדה קודרת עוד יותר כלפי עריפת ראשים והפשטת עורם של אנשים. הם מוזרים ככה.”

“מה העצה שלך לסופרים צעירים? לשתות, לזיין ולעשן הרבה סיגריות.”

“סבסטיאן רק חייך. "יכולתי לשמוע את הלב שלך פועם," הוא אמר ברכות. "כשהסתכלת עליי עם ולנטיין. זה הפריע לך?" "שאתה נראה כאילו אתה יוצא עם אבא שלי?" ג'ייס משך בכתפיו. "אתה קצת צעיר מדי בשבילו, אם לומר את האמת." "מה?" לראשונה מאז שג'ייס פגש אותו, סבסטיאן נראה המום.”

“ענקית? הרגע קראת לי שמנה? אני לא שמן. - ג'ייס”

“אם ארגיש דחף להתלקח בלהבות, אני אודיע לך, אמר סיימון, שכבר התחיל לאבד את הסבלנות. תקשיב, באמת ביקשת ממני לבוא עד למעלה העיר רק כדי שתוכל לבהות בי כאילו אני איזה משהו בצלחת פטרי? בפעם הבאה אשלח לך תמונה. ואני אמסגר אותה ואשים אותה על שידת הלילה שלי, אמר ג׳ייס, אבל הוא לא נשמע כאילו הלב שלו היה בתוך הסרקזם. תקשיב, הזמנתי אותך לכאן מסיבה מסוימת, לא כדי לבהות בך. כמה שאני שונא להודות בזה, ערפד, יש לנו משהו במשותף. שיער מדהים לגמרי? הציע סיימון”

“הטבע רוצה שהאישה תמשוך את הגבר, ואף על פי כן הוא מעצב לעיתים בערמומיות בפניה מעט סרקזם, שנדמה כאומר: כן, אני מוכנה למשוך, אבל למשוך סוג מעט טוב יותר של גבר מכל גבר שאני רואה עד כה”

“אם אתה צריך להסביר את חוש ההומור שלך, אז אתה מופיע בפני הקהל הלא נכון.”

“איימי, דן ונלי ישבו ליד שולחן בחדר ישיבות, ובחנו העתקים של מסמכים של פרנקלין — חלקם כה נדירים, כך אמרו לה הספרניות, שהעותקים היחידים שלהם היו בפריז. ״כן, הנה רשימת קניות נדירה,״ מלמל דן. ״וואו.״”