צ'ארלס דיקנס

“בעניין זה אני נוטה להסכים עם הצרפתים, הרואים בכל איסור תזונתי אישי חוסר נימוס”

“לא יכול להיות ריב בלי שני צדדים, ואני לא אהיה אחד מהם. אני אהיה לך לחבר למרותך. אז עכשיו אתה יודע למה עליך לצפות”

“זה מפני שאני מייחס חשיבות רבה כל כך ללבבות חמים ורגישים, עד שהייתי חוסך מהם להיפצע”

“הייסורים הנפשיים שסבלתי במשך היומיים האחרונים כופים עליי להודות בפניך על תשוקה, שכפי שאתה יודע היטב, אינה של אתמול, ואף לא כזאת שגיבשתי בקלות דעת. על רוז, נערה מתוקה ועדינה! לבי נתון, באותה מידה של איתנות שלעולם היה לבו של אדם נתון באישה. אין לי מחשבה, אין לי מטרה, אין לי תקווה בחיים, מעבר לה; ואם תתנגד לי בהימור הגדול הזה, אתה לוקח את שלוותי ואת אושרי בידיך, ומטיל אותם אל הרוח. אמא, חשבי שוב על הדבר הזה, ועליי, ואל תתעלמי מן האושר שנדמה כי את מייחסת לו כה מעט חשיבות.”

“וכמו בעדר המהולל בשיר, הם לא היו ארבעים ילדים המתנהגים כאחד, אלא כל ילד התנהג כאילו היו בו ארבעים.”

“אשראי הוא מערכת שבה אדם שאינו יכול לשלם משיג אדם אחר שאינו יכול לשלם כדי להבטיח שהוא יכול לשלם.”

“סחורותיו המתובלות להפליא נועדו להימכר, והן נמכרו; ואלפי קוראיו יכלו, באותה מידה של היגיון, להטיל עליו את עונגם בלכלוך, כשם שגרגרן יכול להטיל על טבחו את האחריות להפרזתו הבהמית.”

“הוא ידע לשלב את עומק הראייה עם נגישות לקהל הרחב, מורכבות עם קסם, דיוק בפרטים עם רוחב פנורמי, אמנות הסיפור עם ניתוח ביקורתי של החברה.”

“בדיה מתוקה, שאמרה כי אנו נהנים מכל רגע, התהלכה בתוכנו בצדה של אמת מרה, שגרסה כי לעולם איננו נהנים. למיטב ידיעתי, לא היה מצבם של אחרים, מבחינה זו, טוב ממצבנו.”

“בחיינו, אנו מעמידים את חולשותינו ואת שפלותנו לרשותם של אלה שאנו בזים להם יותר מכל.”

“עונת האביב היא הזמן בשנה, כאשר קיץ בשמש וחורף בצל.”

“כל חיינו אינם בעצם אלא שרשרת של פרידות.”

“טובה המנוחה שאני הולך אליה מכל מנוחה שידעתי עד כה.”

“כאשר אני נכנס לעיר גדולה בלילה, אני חושב שלכל אחד מבתים חשוכים וצפופים אלה יש את סודו.”

“עובדה נפלאה שיש לחשוב עליה: כל אדם מהווה סוד עמוק ומסתורין לזולתו.”

“הוד מעלתו (אשר כפרט היה לא פעם אדם הגון) היה ברכה לאומה, הקרין אבירות, היווה דוגמה מנומסת לחיי מותרות נוצצים ואף למעלה מזה.”

“היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות; היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי.”

“טבעי כל כך שלכל אחד תהיה מטרה או משהו לעשות, שכל מי שיושב בחוסר מעש מרגיש שתמיד מסתכלים עליו.”

“שום דבר שטיפש עושה לא יכול לעורר הפתעה או זעם: התנהגותו של הטיפש יכולה רק לעורר בוז.”

“הרבה יותר קשה ממה שיכול היה לדמיין אי פעם, היה להבדיל, בתוכו, בין תחושת הנטישה לתחושת הבושה והחרפה הבלתי מוצדקת.”