“הבעיה היחידה איתה היא שהיא פשוט מושלמת מדי. היא רעה באופן שמפתה, וטובה באופן שמנחם. היא שובבות, אבל אז היא חמימות של בית. חלומות של הפראי והמסוכן, אבל זיכרונות של ילדות ושמחה. היא שלמות. וכשנותנים לאדם משהו מושלם, טבעו הוא להקדיש את מחשבתו למציאת משהו פגום בו, ואז, כשהוא מצליח למצוא בו משהו פגום, הוא שש על מציאתו, ורואה רק את הפגם, ונעשה עיוור לכל השאר! ולכן לעולם לא נותנים לאדם דבר שהוא מושלם, כי כשנותנים לו את הבלתי מושלם והמכוער, האדם יקדיש את מחשבתו למציאת מה שטוב בבלתי מושלם, וכשימצא דבר אחד טוב במה שמפגום עד מאוד, הוא יראה רק את הדבר הטוב האחד, ולא יראה עוד את כל מה שמכוער. ולכן....האדם מתלונן בפני האל על כך שיש לו פחות ממה שהוא רוצה... אבל זה הדבר היחיד שהאדם מסוגל לשאת. האדם אינו מסוגל לשאת את מה שהוא מושלם. זה טבעו של בן התמותה לשמוח בדבר האחד שהוא יכול לומר בגאווה שמצא בכוחות עצמו, ללא עזרתו של אחר, בין אם זה צל ביהלום מושלם, או השתקפות יפהפייה ועמומה במראה דהויה עד מאוד.”