כוכבים

“אַתָּה תִלְמֹד בְּרֹאשׁ הַזְּמָן שֶׁאֵין כּוֹכָבִים נִכְרִים וְאֵין שְׁמֵי זָרִים – אֵין? רק שָׁמַיִם וְכוֹכָבִים, בְּכָל מִנְיָנֵיהֶם. כָּל אֶחָד בְּטַעְמוֹ הָאָחִיד, וְכָל הַטַּעֲמוֹת טוֹבִים – עַתָּה חֲשֵׁב כְּעֵץ. טַעֲמוֹת! שֶׁל שָׁמַיִם! טַעַמְתִּי אֶת חֲמֵמַת כָּל כּוֹכָבִים, וְכֻלָּם הָיוּ מִתְּקִים.”

“הבטו מעלה. זו עונת הכוכבים הנופלים. אור, בן אלפיים שנה, עדיין מטעין עיניים. תן לי לראות את פניך. פניך המוארות על ידי עשרים מאות שנה.”

“אהבה היא מחויבות להוקיר את לבו של האחר כאילו היה שלך, היא הרפתקה לחקור את כל מה שמרכיב אותו, היא לשכב תחת הכוכבים ולחלום למרחקים, היא לראות פחד ולאחוז זה בזה כדי להתמודד איתו בכל זאת, היא לאפשר לאחר להיות הוא עצמו בלי הסכמתך, היא לדעת שכאשר האפלה ממלאת אותו אינך נושא את משאו; אתה רק מקל על מטענו. ואם אהבתך אינה יפה כזאת, מדוע אהבת את האדם הלא נכון במשך זמן כה רב?”

“מחשבותיי הן כוכבים שאינני מצליח להפוך לקבוצות כוכבים”

“לבי יכול לחוש את רכותו של כוכב רק כשהירח נשאר רחוק אני מניחה את מחשבתי על כרית השמיים שם השינה אינה מעזה לעולם לחטט”

“אבק הוא ההורה של כוכב!”

“הרצון להגיע אל הכוכבים הוא שאפתני. הרצון להגיע אל הלבבות הוא נבון.”

“חי מתעורר מתוך מוות, מוות מתעורר מתוך חיים; כנגדיים הם מתאבנים זה אל זה, הם מיילדים זה את זה ומחודשים תמיד. ועם זה, כל דבר מחודש: פרח השגן, אור הכוכבים. בחיים מוות. במוות חידוש. אז מהו החיים ללא מוות? חיים שאינם משתנים, נצחיים, עולמיים? מה זה אלא מוות—מוות ללא חידוש?”

“כל האטומים שמהם בנויים גופינו — הברזל בדמם, הקלציום בעצמותינו, הפחמן במוחינו — נוצרו בכוכבי ענק אדומים, אלפי שנות אור רחוקים בחלל, מיליארדי שנים לפני זמננו, למעט המימן. כפי שאני אוהב לומר, אנחנו חומר הכוכבים.”

“דיברתי היום עם האחיין שלי, הוא מפחד מהחושך. או פחד. אמרתי לו, "למה אתה מפחד מהחושך? בחשכה אנחנו מוצאים הרבה דברים יפים!" הוא אמר, "כמו מה?" ואני אמרתי, "כמו הירח והכוכבים! לעולם לא היינו רואים אותם בלי החושך! והאם אי פעם היית בבית קולנוע? אתה חושב שזה היה כיף באותה מידה אם בפנים לא היה חשוך? וכל היצורים שמתחת לים — הם תמיד שם, שוחים יפה בחשכת המים!" והוא אמר, "דברים רעים כמו רוחות רפאים הם רק סיפורי אגדות, נכון?" ואז אמרתי לו, "גם אם היו רוחות רפאים מכל עבר, הן לא היו משתנות בחושך; הן היו בדיוק כמו שהן באור. תראה, אנחנו חיים בעולם שיש בו דברים רעים, אבל אין הבדל בין הדברים האלה אם הם בחושך או באור! כל מה שטוב ורע תמיד שם; מה שמשתנה הוא מה ומתי אנחנו יכולים לראות אותם. והחושך מביא לנו הרבה חוויות יפות שלא היינו יכולים לראות באור." ואז נתתי לו חתיכה מאבן המטאוריט של הבן שלי, ואמרתי לו שבכל פעם שהוא מרגיש פחד בחושך, הוא יכול להחזיק בה והיא אמורה להזכיר לו שהרבה דברים יפים, כמו המטאוריט הזה, מגיעים מהחושך, כך שבאמת אין ממה לפחד לעולם.”

“חלומות ודאגות בלתי מנוחות זרמו אליו מהנהר, מהכוכבים המרעישים בלילה, מהאור החם של השמש. חלומות ודאגת נשמה זרמו אליו.”

“הלילה לעולם אינו זקוק לצל, אך הוא נדרש לדהות אל תוך החיוך של כוכבים מנצנצים, שם האור הוא רק הבהוב של צלקות”

“כדי לעשות דברים כמו שצריך, אנחנו צריכים לאחד שחור ולבן, אדום וכחול, כחול ולבן — את כל הכוכבים והפסים. אנחנו צריכים או ליישם את כל הלקחים מן העבר — או להיפטר מכל הסיפורים ולהתחיל מחדש. אנחנו נעים לעבר עולם של קשת בענן. ילדינו מתערבבים, וכך גם צבעינו. אתם יכולים לשמור על הדתות והמסורות שלכם, אבל תמיד עמדו לצד מה שטוב לטובת הכלל של כולם, כקהילה מאוחדת במקום כצוות מופרד. זה מה שאמריקה צריכה. זה מה שהעולם צריך. האחדות שלנו. בבתי הספר שלנו, בשכונות שלנו, בקהילות שלנו, במשרדי המדינה ובמשוואות הכלכליות. בחירה לעמוד לצד הימין או השמאל, או לצד הקבוצה הזאת או הקבוצה ההיא, רק תמשיך לשמור את המדינה הזאת מפולגת ומרוסנת. בסופו של דבר, כל הצרכים האנושיים הם זהים והם לעולם לא ישתנו. אז על מה יש לריב? בואו נלחץ על אתחול מחדש ונאחד. נהפוך את התסריט ונתחיל שוב. כדי להפוך את אמריקה לנהדרת באמת שוב, היא חייבת להיות מאוחדת. כל ציפור זקוקה לשני כנפיים כדי לעוף. כל אומה שנקרעה בכנפיה לעולם לא תמריא לשמיים. אז כולנו יכולים להתחיל כאן. המפלגה הפוליטית היחידה שמישהו צריך להיות חלק פעיל ממנה היא זו שנקראת מודאגים.”

“משהו בחיי היה חייב להיות לא בסדר. הייתי צריך להיוולד כרועה יוגוסלבי שהביט בכל לילה אל הדובה הגדולה.”

“היא טעמה את היום שבו איבד את עבודתו הראשונה. היא טעמה את הבוקר שבו התעורר, עדיין שיכור, במכוניתו, באמצע שדה תירס, ובאימה נשבע להימנע מן הבקבוק לעד. היא ידעה את שמו האמיתי. היא זכרה את השם שפעם היה מקועקע על זרועו וידעה מדוע הוא אינו יכול להיות שם עוד. היא טעמה את צבע עיניו מבפנים, ורעדה לנוכח הסיוט שבו נאלץ לשאת דגים קוצניים בפיו, ושממנו היה מתעורר, נחנק, לילה אחר לילה. היא התענגה על הרעב שבאוכל ובספרות, וגילתה שמי לילה אפלים כשהיה ילד קטן והוא הביט מעלה אל הכוכבים ותהה על עצמותם ועל אין-סופיותם, דבר שאפילו הוא שכח.”

“אומות, כמו כוכבים, זכאיות לליקוי. הכול כשורה, ובלבד שהאור ישוב ושהליקוי לא יהפוך ללילה אינסופי. שחר ותחייה הם מילים נרדפות. הופעתו המחודשת של האור היא אותו הדבר כמו הישרדותה של הנשמה.”

“אני נותנת את כל כולי לרגעים הקדושים.”

“פילוסוף אחד שאל פעם, "האם אנחנו אנושיים משום שאנו מביטים בכוכבים, או שאנו מביטים בהם משום שאנחנו אנושיים?" חסר טעם, באמת... "האם הכוכבים מביטים בחזרה?" עכשיו, זו שאלה.”

“עדיין יש שמיים כחולים וקשתות וימים שטופי שמש. יש עצי צל צבעוניים המלאים בשירי ציפורים מתוקים. ויש גם כוכבי משאלה בשמים, כמו גם מלאכים בשירותו של אלוהים. לכן הרימי את עינייך. סרבי להיות אומללה.”

“אמנויות האלוהות; אנושות, טבע, כוכבים, שמש, ירח, ים...!”